קדמוניות היהודים · פרק א׳, ל״ט

ויתעצב אברהם מאד על אנשי סדום שכניו, ויעמוד ויתפלל אל ה׳ לבל ימית צדיק עם רשע, ויענהו ה׳ כי לא נמצאו צדיקים בכל אנשי סדום, וְלוּ היו ביניהם רק עשרה צדיקים כי אז נשא גם להרשעים בעבורם ולא עשה בהם חרון אפו. אז חדל אברהם מהתפלל עוד בעדם, והמלאכים באו סדומה בערב, ולוט אשר למד את מעשה אברהם להכניס אורחים ולנהלם בלחם ובכל המחסורים אשר יחסרו להם, קם לקראתם (כי נדמו לו כאנשים) וישתחו אפים ארצה ויפצר בם מאד לָסוּר אל ביתו וללון שם, ויסורו אליו ויבואו אל ביתו. ואנשי העיר אנשי סדום בראותם כי בחורי חֶמד יפי תאר ויפי מראה באו ביתה לוט, נסבו על הבית ויאיצו בלוט להוציא אליהם את הבחורים היפים ההם לעשות להם תועבה. ויתחנן אליהם לוט לבל יעשו קלון כזה להאורחים אשר באו לחסות בצל קורתו, גם אמר להם להוציא אליהם את שתי בנותיו הבתולות לעשות להן כטוב בעיניהם אם לא יוכלו לעצור ביצר לבבם. אך הם לא אבו ולא שמעו לו ויפחידוהו כי ירעו לו יותר עוד מלאנשים ההם, ויגשו לשבור את הדלת.