קדמוניות היהודים · פרק א׳, מ׳

אז חרה בם אף האלהים ויך אותם בסנורים עד כי נלאו למצוא הפתח, ויגזר אמר להשחית את סדום וכל יושביה. ולוט אשר הזהירו ה׳ למהר ולעזוב את סדום, כי משחית הוא אותה מפני רעת יושביה, יצא מן העיר הוא ואשתו ושתי בנותיו הבתולות, כי החתנים (ברייטיגאמע) אשר בנותיו ארוסות להם, צחקו לדבריו וילעגו לו באמרו אליהם כי יהפוך ה׳ את סדום ולא יצאו אתו מן העיר. ויהי כצאת לוט מן העיר המטיר ה׳ אש וגפרית על סדום ועל עמורה, ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה. ואשת לוט הביטה מאחריה למרות פי ה' ותהי נציב מלח, ואנכי ראיתי עוד בעיני את נציב מלח ההוא הנצב שם עד היום הזה. אך לוט ובנותיו נמלטו לעיר צוער אשר נשארה מכל ערי הככר ולא נגעה בה יד האש, והיא נקראת צוער על כי היא עיר מצער, ושם ישב לוט ימים רבים ויחי חיי צער ולחץ.