קדמוניות היהודים · פרק א׳, ל״ה

בימים ההם ישב אברהם אצל האֵלה (אייכע) הנקוב בשם אגיגעס: (הוא מקום בארץ כנען בקרבת עיר חברון), ודאגה שברה לבו כי עודנו הולך ערירי, ויתפלל תמיד אל ה׳ לברך אותו בבן אשר יירשנו, ויענהו ה׳ ויבטיחהו שנית כי הבן אשר יצא מחלציו הוא יירשהו וִיהִי מאֻשר בארץ כל הימים. ושרה אשת אברהם לקחה על פי ה׳ את שפחתה הגר המצרית ותתן אותה לאישה למען תלד לו בנים ולא ילך עוד ערירי וְתִבָּנֶה גם היא ממנה. ויבא אברהם אל הגר ותהר, ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה, בתקותה כי בנה אשר תלד יירש את אברהם אביו, והשפחה תירש גברתה. וירע הדבר בעיני שרה, ותתאונן באזני אברהם על שפחתה, ויאמר אברהם אליה הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך, ותענה שרה ותברח מפניה ותצעק אל ה׳ לרחם עליה. ובהיותה תעה במדבר וימצאה מלאך ה׳ ויצוה לשוב אל גברתה ולהתענות תחת ידיה, גם לתת לה כבוד כבתחלה ותקל ידה מעליה, כי הרעה אשר מצאה אותה, היא רק על אשר שכחה את הטוב אשר עשתה שרה עמה בתתה אותה בחיק אישה, ותגמול לה עוד רעה והמירה את כבודה בקלון, ואם תמרה את פי ה׳ ולא תשוב אל גברתה, תלך לאבדון במדבר ההוא ותשחית את נפשה, אך אם תשוב אל גברתה, תלד בן אשר בימים הבאים יפרוץ מאד ויירש ארץ רחבת ידים וזרעו לא יספר מרב. ותשמע הגר בקול מלאך ה׳ ותשב אל בית אברהם, ושרה לא יספה עוד לענותה, ואחרי ימים מעטים ילדה בן, ויקרא אברהם את שמו ישמעאל, כי שמע האל בעני הגר-.