ואברהם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל. ובהיותו בן תשעים ותשע שנה, נראה אליו ה׳ ויבטיחהו כי שרה אשתו תלד לו בן ויקרא את שמו יצחק, גם הבטיחהו כי מחלצי הבן ההוא יצאו עמים גדולים ומלכים אדירים אשר ירשו בחרבם ובקשתם את כל ארץ כנען מצידון עד מצרים. ואז צוהו לבל יתחתנו בניו בגויי הארצות ולהִמול להם כל זכר בן שמונת ימים. הטעם למצות מילה אכתוב במקום אחר בספר הזה. ואברהם שאל את פי ה׳ על ישמעאל בנו מה יהי גורלו בתבל, ויענהו ה׳ כי יברך גם אותו ויפרהו וירבהו במאד מאד ויתנהו לגוי גדול. ויודה אברהם לה׳ על חסדו ואמתו, ובהיותו בן תשעים ותשע שנה מל את ערלת בשרו, וימול גם את ישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה גם כל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמולו אתו.
קדמוניות היהודים · פרק א׳, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yemei am olam, trans. Kalman Schulman. Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קדמוניות היהודים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.