קדמוניות היהודים · פרק א׳, י״ט

וכל עם הארץ נפתו לדברי נמרוד ויתמכרו לבנות את המגדל ולהתגרות באלהים, ובהיות מספרם רב ועצום מאד, לא נבצרה מהם את אשר יזמו לעשות, ובימים לא כבירים התנשא המגדל ושיאו לעב הגיע. אך בהיותו רחב במאד מאד, לא נכר גבהו וְשִׂיא חָסנו ורומו למראה עינים. המגדל נבנה מלבנים שרופות אשר נָטוֹחוּ בַּכֹּפֶר אשה אל אחותה עד כי שטף מים רבים לא יכלו לגעת בו לרעה, וירא ה׳ את מעשיהם וינאץ, ואף כי היה להם משפט מות על הכעיסם את ה' ולא לקחו מוסר מאבותיהם אשר נִמחו במי המבול, בכל זאת לא אבה ה׳ השחיתם, רק בלל את שפתם עד כי לא שמעו איש את שפת רעהו. המקום אשר בנו שם את המגדל, יקרא כעת בשם בבל, כי שם בלל ה׳ את שפת כל הארץ. בנין המגדל ופלגות הלשונות, נזכרו גם בדברי הנביאה לגוים הנקובה בשם סיבילה, הלא כה דבריה: בהיות כל הארץ שפה אחת, בנו בני האדם מגדל גבוה מאד לעלות בו אל השמים. אך האלהים הטיל סער גדול וחזק בארץ, ויהרוס את המגדל, גם ברא לכל אחד מבוני המגדל ניב שפתים שונה מניב שפת רעהו, ועל כן נקראה גם העיר אשר נבנתה על המקום ההוא בשם בבל, כי שם בלל אלהים את שפת הארץ ויפלג את לשונות בני האדם. בקעת שנער נזכרה גם בדברי הספר העסטיאאוס, ואלה דבריו: רבים אומרים כי הכהנים אשר נשארו עוד בחיים, לקחו את קדשי צעאוס ענאליוס ויביאום אל שנער בארץ בבל.