קדמוניות היהודים · פרק א׳, י״ז

דור הפלגה ופלגות הלשונותשֵׁם, יפת וחם בני נח אשר נולדו מאה שנה לפני המבול, היו הראשונים אשר הרהיבו בנפשם עז לרדת אחר המבול מראשי ההרים אל הבקעות, גם חזקו את ידי יתר האנשים לעשות כאשר עשו הם, הבקעה הראשונה אשר אִווּ למושב להם, היא הבקעה הגדולה אשר בארץ שנער. אך ה׳ החפץ בטובת האדם, צוה אותם לבל ישבו צפופים במקום ההוא, רק יפוצו ברחבי תבל וישבו ברחבה, כי בשבתם איש אצל אחיו במקום אחד, תהי מריבה ביניהם, ואיש את אחיו ידחקון, כי לא ישא אותם, המקום לשבת יחדו, ובהפרדם במרחבי התבל תפרוץ גם עבודת האדמה בכל מקומות מושבותיהם, ינוב חילם ודגנם ותירושם ירבו להחיות עמים רבים, אולם האנשים ההם היו חסרי לב ולא האזינו למצות ה׳, ועל כן באה עליהם רעה כפי רֹע מעלליהם. ויהי כאשר החלו לָרֹב בבקעה ההיא ומספרם הלך הָלֹך וגדול, צוה אותם ה׳ שנית ללכת למרחבי ארץ ולבקש להם משכנות מבטחים, אך הם לא שמעו בקולו גם בפעם הזאת. כי הם נואלו ולא האמינו כי כל טובם בא להם מיד האל הטוב המטיב לכל, ויתאמרו כי בכחם ועצם ידם עשו להם חיל, ותחת עבוד אלהים על כל הטוב אשר היטיב עמהם, הכעיסוהו עוד במזמות רֶשַׁע כֶּסֶל, ויחשבו מחשבת אָוֶן כי רק בשנאתו אותם יחפוץ להפיצם בארצות רבות, לבעבור יקל לו אז להנחֵת ידו עליהם ולדכאם תחת רגליו.