תלמוד ירושלמי עירובין פרק ד׳
10 הלכות בפרק, 28 קטעים. לחצו על הלכה לקריאתה במלואה.
א׳משנה: מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ כְּאִילּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת נְתָנוּהוּ בַדִּיר אוֹ בַסַּהַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמר אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרֻנְדִּין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן:ב׳משנה: פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנִּמֵל עַד שֶׁחָשֵׁיכָה אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מָה אָנוּ לֵירֵד אָמַר לָהֶן מוּתָּר שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חָשֵׁיכָה:ג׳משנה: מִי שֶׁיָצָא בִרְשׁוּת אָמְרוּ לוֹ כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם כִאִילּוּ לֹא יָצָא שֶׁכָּל הַיוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:ד׳משנה: מִי שֶׁיָשַׁב בַּדֶּרֶךְ וְעָמַד וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַוָונָתוֹ לְכָךְ לֹא יִכָּנֵס דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִכָּנֵס. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה וְנִכְנַס רִבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵון:ה׳משנה: מִי שֶׁיָשַׁן בַּדֶּרֶךְּ וְלֹא יָדַע עַד שֶׁחָשֵׁיכָה יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הוּא בְאֶמְצָעָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְאֵי זֶה רוּחַ שֶׁיִרְצֶה. וּמוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּירַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ:ו׳משנה: הָיוּ שְׁנַיִם מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה לְתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ. הָיוּ שְׁלשָׁה וְהָאֶמְצָעִי מוּבְלָע בֵּינְתַיִים הוּא מוּתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מוּתָּרִין עִמּוֹ. וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה לְשָׁלשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. עֵירְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית הִיא מוּתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מּוּתָּרוֹת עִמָּהּ וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ:ז׳משנה: מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תֶּחֱשָׁךְ וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר אוֹמֵר שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו לֹא אָמַר כְּלוּם. שְׁבִיתָתִי בְעִיקָּרוֹ מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה וּמֵעִיקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחָשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמַּה: אִם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹ אֵינוֹ בָקִי בַהֲלָכָה וְאָמַר שְׁבִיתָתִי בִמְקוֹמִי זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. עֲגוּלּוֹת דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְרוּבָּעוֹת כְּטַבֻלָא מְרוֹבַּעַת כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר אֶת הָזָּוִיוֹת:ח׳משנה: זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר. שֵׁלֹּא אָמְרוּ מְעָרְבִין בַּפַּת אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו:ט׳משנה: מִי שֶׁיָצָא לֵילֵךְ לְעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵירוֹ הוּא מוּתָּר לֵילֵךְ וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵירֵב הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל:י׳משנה: מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר שְׁתַּיִם יִכָּנֵס שָׁלשׁ לֹא יִכָּנֵס. מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה יִכָּנֵס שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּידּוֹת מִפְּנֵי הַטּוֹעִים: