בית יוסף על אבן העזר סימן קל״ד ארוך במיוחד (9 קטעים, 36,220 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת בית יוסף על אבן העזר סימן קל״ד במלואו
צריך שיבטל הבעל כל מודעות - טור אבן העזר סימן קל״ד
צריך שיבטל הבעל כל מודעות. טור אבן העזר סימן קל״ד, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.
אבן העזר · סימן קל״ד
צריך שיבטל כל מודעא קודם שיתן הגט שאם מסר מודעא בפני ב' ואמר גט זה שאני רוצה ליתן לאשתי דעו שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל הרי הוא בטל אע"פ שלא לקח בקנין אע"פ שאין מכירין את אונסו ואפי' אינו אומר אמת שאינו אנוס כיון שבטלו אינו גט ואע"פ שנותנו אח"כ לא אמרינן שבטל המודעא שמסר עד שיאמר בפירוש שמבטל המודעא ואז היא בטילה וא"צ קנין כתב א"א הרא"ש ז"ל ואם מסר מודעא ואמר אף אם אבטלנה לא תבטל אם בטל מודעא ומודעא דמודעי עד סוף כל מודעי הכל בטל כשם שמועיל ביטולו על מודעא אחת כך מועיל על כמה מודעות ועל כל תנאין שהתנה וכן עמא דבר דלא כהרמב"ם שכתב אמר גט זה שאכתוב לאשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו הרי זה בטל וכתב אחרי כן גט ונתנו לה אף ע"פ שביטל המודעא קודם שיכתוב הגט ויתנו לה הרי הגט בטל אם כן מה תקנת דבר זה שיאמרו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הם בטלים והוא אומר כן ואח"כ אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה ולא יניחוהו לילך עד שיגיע הגט לידה כדי שלא יבא לבטלו ולא המוסר מודעא ולא המבטל מודעא צריך קנין ע"כ והמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעא דכיון דמדעתו מגרש אינו חשוד לקלקלה בידי שמים עכ"ל א"א הרא"ש ז"ל ומ"מ לכתחלה טוב הוא שיבטל מודעא ואפילו במגרש מרצונו והא דאינו גט כשהיה אנוס דוקא כשאנסוהו שלא כדין אבל אנסוהו כדין כגון שהוא חייב להוציא ואינו רוצה ואנסוהו ב"ד עד שהוציאה הוי גט ומצוה על כל ב"ד שבכ"מ ובכל זמן לכופו לגרשו ואם מסר מודעא תחילה כדי לבטלו משמתינן ליה ואפי' אנסוהו שלא כדין שאינו גט להתירה פוסלתה מיהא מן הכהונה ואם אנסוהו עכו"ם לגרש אפילו אנסוהו כדין שחייב להוציא אינו גט להתירה אלא לפוסלה לכהונה ואם אנסוהו שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו לפוסלה לכהונה אבל אם ב"ד של ישראל כופין אותו ע"י עכו"ם ואומרים לו עשה מה שב"ד ישראל אומרים לך וכופין על כך הוי גט וכתב הרמ"ה דוקא בזה הלשון אבל אם עכו"ם כופין אותו ואומרים לו תן גם אע"פ שישראל אומר להם לכופו פסול ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל דכיון שישראל אומר להם לכופו אפי' אם העכו"ם אומרין ליתן גט כשר:
בית יוסף · אבן העזר סימן קל״ד
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923
ב״ח · אבן העזר סימן קל״ד
א׳
צריך ליבטל כל מודעא וכולי פירוש כל מי שבא ליתן גט לאשתו ולא ידעינן אם מגרש מרצונו או מחמת אונס חיישינן דילמא אנוס הוא ומסר מודעא בפני ב' והגט בטל והולד ממזר ולכן מן הסתם צריך שיבטל כל מודעא קודם שיתן הגט דאילו היה נודע שמגרש מרצונו א"צ לבטל מודעא דאינו חשוד שמסר מודעא שיקלקלה בידי שמים כמו שכתב בסמוך ע"ש הרא"ש והא דכתב רבינו דצריך שיבטל מודעא מן הסתם לא אשכחן לה מפורש בתלמודא ולא באלפסי ובאשיר"י וברמב"ם אבל ה' המגיד כתב בסוף פ"ו וז"ל ומ"מ נהגו להצריך ביטול כל מודעות לכתחלה מפני קלקול הדור ומפני הרמאין וכן ראוי לעשות ואף מדברי הגאונים נראה שהיו נוהגין כן עכ"ל לפי זה משמע דאף במגרש מרצונו צריך שיבטל כל מודעות דלא כהרא"ש:
ב׳
ומ"ש אעפ"י שלא לקח בקנין כ"כ הרמב"ם בפ"ו וכתב ה"ה פשוט הוא שלא נזכר בהן קנין בכל התלמוד ולא שייך בהו עכ"ל ומ"מ קצת ק' מהיכא תיתי שצריך קנין עד שהוצרכו לפרש דלא צריך קנין ולפעד"נ דלפי דבקידושין ר"פ האומר קא מקשה ר' יוחנן לריש לקיש דקאמר במקדש אשה בתוך ל' יום וחזרה בה דאינה חוזרת משום דנתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי ולא אתי דבור ומבטל מעשה דהא תנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח וכולי והא נתינת גט ליד השליח לכי נתינת מעות ליד האשה דמי וקתני ה"ז בטל ומשני התם נמי כל כמה דלא מטא גיטא לידה דיבור ודיבור הוא אתי דיבור ומבטל דיבור ואי איתא דביטול גט או מסירת מודעא צריך קנין לא הוי מקשה מידי דשפיר אתי ביטול הגט או השליח בקנין דכמעשה דמי ומבטל נתינת הגט ליד השליח דדמי נמי למעשה אלמא דאין בביטול הגט ומסירת מודעא כי אם דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור ומש"ה נמי ביטול מודעא נמי א"צ קנין דאתי דיבור ומבטל דיבור:
ג׳
ומ"ש אעפ"י שאין מכירין את אונסו ואפי' אינו אומר אמת וכולי בפרק חזקת (בבא בתרא דף מ) אמרי נהרדעא כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן ביה באונסא דפלניא לאו מודעא היא ופריך מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנתא גילויא מילתא בעלמא היא וקשיא עלה דמשמע הכא דגלויי מילתא בעלמא מבטל לגיטא והא ודאי ליתא דקיימא לן כאביי בפרק השולח דגילוי דעת בגיטין לאו מילתא היא וכן ברפ"ק דכתובות אין טענת אונס בגיטין ותיקן רשב"ם דה"ק הא אין צריך שיהיו העדים יודעים באונסו אלא כיון שגילה להם שהוא אנוס סגי בהכי והגט בטל דאי לא היה אנוס למה כותב מודעא בחנם לא יתן גט ולא יכתוב מודעא אלא ודאי אנוס הוא וכן כתב הרא"ש לשם ובפרק השולח וכך הם דברי רבינו ואי לאו פירושם הייתי מפרש כפשוטו דאעפ"י דגילוי דעת לאו מילתא בגיטין כאביי היינו גילוי דעת לאחר מעשה כתיבת הגט דאין כח בגילוי דעת לבטל מעשה דאפילו דיבור אינו מבטל מעשה כ"ש גילוי דעת אבל קודם מעשה כתיבת הגט מהני אפילו גילוי מילתא בעלמא דמגלה שיהא עושה מעשה כתיבת הגט באונס כ"ש כשהוא מוסר מודעא בפירוש מקמי מעשה כתיבת הגט דמועיל לבטל הגט אף ע"ג דלא ידעינן באונסו ולפי זה הפירוש שהוא פשוט דאפילו לא מסר מודעא אלא גילה בדעתו שיהא עושה מעשה כתיבתו באונס בטל גיטא צריך לבטל גם גילוי דעת זה בתוך ביטול המודעא וכך נוהגין ליזהר שיבטל כל מה שהוא גורם שיהא ביטול הגט מחמתו שבזה כולל אף גילוי הדעת שגילה מקמי כתיבת הגט שיהא עושה הכל לפי שהוא אנוס דגם את זה מבטל:
ד׳
ומ"ש ואעפ"י שנתנו אחר כך וכולי פירוש שנתנו אח"כ מעצמו ומרצונו הטוב אין זה אלא מחשבה דאין מחשבה מבטל הדיבור שדיבר שכל מה שיעשה בכתיבת הגט ונתינתו הוא עושה מאונס אלא צריך שיאמר בפירוש שמבטל המודעא דאתי דיבור האחרון ומבטל דיבור הראשון וזהו שכתב הרא"ש ואם מסר מודעא וכו' עד ועל כל התנאים שהתנה דהכל הולך אחר דיבורו האחרון וזהו נמי דעת הרמב"ם שסובר דאם דיבורו האחרון הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו ה"ז בטל וכתב אח"כ הגט ונתנו לה וכולי הרי הגט בטל אבל אם דיבורו האחרון קודם כתיבת הגט שמבטל כל הדברים שגורמין ביטול הגט ואח"כ כותב הגט וחותמו ונותן הגט לידה ה"ז גט כשר ולא יניחוהו לצאת כי שמא יחזור מדעתו ויבטל כל הבטולים ואתי דיבור האחרון ויבטל הראשון ולא יהא גיטו גט כלל ולא ידעתי למה כתב הרא"ש דלא כהרמב"ם דלפע"ד אין כאן מחלוקת כלל בין הפוסקים וכך פירש המגיד לדעת הרמב"ם שאחר דברי האחרון אנו הולכים וכולי אלא דקשה לפי זה הא דמשמע מדברי הרמב"ם דמחלק בין שהיה ביטול המודעא בלשון פרט ובין שהיה בלשון כלל ואם אחר דברי האחרון אנו הולכים מה לנו בין שהוא בלשון פרט ובין שהוא בלשון כלל וגם הרשב"א לא נתיישב לו חילוק זה שמחלק הרמב"ם בין לשון כלל ללשון פרט ומביאו בית יוסף ולכן נראה דשני חילוקים נינהו דבזה ודאי התיישב על נכון והוא דפשיטא דאין חילוק בין לשון כלל ללשון פרט לעולם אנו הולכין אחר דברי האחרון ומיהו אין זה אלא היכא דהמודעא ביטל המודעא ומסירת המודעא על הביטול וכשחוזר ומבטל המודעא על הביטול עד סוף כל מודעי דמודעי הכל הוא בלשון פרט או הכל הוא בלשון כלל התם הוא דהכל הולך אחר דיבורו האחרון דאתי דיבור האחרון ומבטל דיבור הראשון אבל כשהמודעא בלשון כלל והביטול בלשון פרט ה"ז גט בטל ואם המודעא בלשון פרט והביטול בלשון כלל הגט כשר ובזו אין הולכין אחר האחרון אלא אחר לשון כלל וכך הבין הריב"ש כמ"ש בתשובה סי' תפ"ב ומביאו ב"י:
ה׳
ומ"ש לכתחילה טוב הוא וכו' נראה דה"ק דאף על פי דאין צריך לבטל מודעא דאין חוששין כשמגרש מרצונו שיקלקלה בידי שמים אפ"ה טוב הוא דשמא אנוס הוא ואיכא אינשי דידעי באונסיה וכל היכא דאנסי ליה אע"ג דלא מסר מודעא ואנן נמי לא ידעינן באונסיה הגט בטל וכדכתב הר"ן בפרק חזקת ומביאו ב"י ולפיכך טוב הוא שיבטל מודעי לכתחלה אפי' במגרש מרצונו אעפ"י שאינו צריך וכבר כתבתי בסוף סעיף א' דלה' המגיד לעולם צריך לבטל לכתחלה אפילו במגרש מרצונו:
ו׳
והא דאינו גט כשהוא אנוס דוקא כשאנסוהו שלא כדין וכולי כתב ב"י דלשון רבינו אינו מיושב דמשמע דקאי אמאי דקאמר לעיל וכולי עד סוף הדיבור אבל למאי דפרישית בסמוך הוא מיושב ומסודר על נכון והוא דאמאי דכתב דלכתחלה טוב הוא שיבטל מודעי ואפילו במגרש מרצונו משום דיש לחוש דילמא אנוס הוא ואף ע"ג דלא מסר מודעא הגט בטל על זה אמר והא דאינו גט כשהוא אנוס אפי' לא מסר מודעא דוקא כשאנסוהו שלא כדין אבל אנסוהו כדין הוי גט דכיון דלא מסר מודעא אין צריך ביטול מודעא וכיון שאנסוהו כדין אין כאן בית מיחוש:
ז׳
ואם מסר מודעא תחלה כדי לבטלו משמתינן ליה תמה ב"י למה כתב רבינו משמתינן ליה דהא בגמרא לא קאמר אלא דמנגדינן ליה ותו דלעיל בסימן כ"ו כתב ע"ש הרא"ש דאין מלקין אלא על המקדש בביאה ולא באינך וכיון שאין מלקין כל שכן שאין משמתין דחמירא מנגידא ועוד לקמן בסימן קמ"א כתב על שם הרמב"ם דמכין אותו מכת מרדות ונראה דרבינו לאו מדין התלמוד קאמר דמשמתינן דפשיטא דפטור אפילו ממלקות אלא מפני קלקול ופריצות הדור קאמר דיש להחמיר עליו ומשמתינן ליה וכמו שכתב הרא"ש בתשובה ומביאו ב"י:
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923
דרכי משה · אבן העזר סימן קל״ד
א׳
סי' תקע"ב וע"ש שהאריך בזה כתב הריב"ש סי' רל"ב מסירת מודעה מהני בעדות מיוחדת דהיינו שמוסר מודעא לפני אחד ואח"כ מוסר מודעא לפני שני אבל לא מהני ערות זו לענין ביטול גט עד שיהיו העדים ביחד וע"ש בדינים אלו ולקמן ס"ס זה עוד מדיני מסירת מודעא ובאיזהו לשון מסירת מודעא הוא עיין בדברי הרמב"ם פ"ו מהלכות גירושין:
ב׳
אבל אנו נוהגין בדברי הרא"ש וצריך עיון למה הביא רבינו בעל הטור דברי הרא"ש והרמב"ם כאילו היתה מחלוקת ביניהן דהרי הרא"ש פרק השולח פירש דברי הרמב"ם דס"ל כותיה ועיין בדיני מסירת מודעא בח"ה הלכות מכירה:
ג׳
מצאתי כתוב בשם מהרי"ל פעם אחת שכח לבטל המודעא ואמר אח"כ מה בכך ידעתי שזה הגט ניתן ברצון:
ד׳
ועיין בתשובת הריב"ש סימן תפ"ב וסימן שכ"ח אם מסר מודעא תחלה ואחר כך בטלו איזה לשון כולל לבטל הפעולה שעשה ואימת אינן בטלין וחלוקים שם בזה:
ה׳
וכן הוא במרדכי דף תר"ט וכן הוא בסדר גיטין שלנו דחיישינן שמא מסר מודעא בין כתיבה לנתינה אף ע"ג שאין מניחין אותו לילך כדברי הרמב"ם מכל מקום לכתחלה עבדינן תרווייהו:
ו׳
ואין נוהגין בשבועה זו חדא דלא שבקינן לצאת בין כתיבה לנתינה ואף אם יצא אפשר דלא חיישינן כדעת ספר התרומה דס"ל דלא יוכל לבטל הגט שלא בפני העדים והסופר:
ז׳
וכן משמע בפסקי מהרא"י סי' קע"ג דאם קבל קנין לגרש אשתו הוי אונס אבל אם שיעבד עצמו בקנס לגרש חייב בקנם אבל אם עשה הכל בקנין אחד הכל בטל הואיל ואין הקנין חל לענין גירושין אינו חל גם כן לענין קנס עכ"ל וע"ש וכך כתב מהרי"ק שורש ס"ג כדברי ה"ר מיימון דכל ששיעבד עצמו בקנס לא מיקרי אונס הואיל ועשה מרצון נפשו וכן הוא בתשובת הריטב"א שאכתוב בסמוך אבל ב"י כתב בשם הרשב"א בתשובה שמי ששיעבד עצמו בקנס לגרש וידעינן ביה שאינו מגרש ברצונו אלא שמתיירא מפני הקנס הוי גט באונס ופסול אע"פ שלא מסר מודעא:
ח׳
בסדר גיטין סי' נ"ז ומ"ג כתב דיש לשאול למגרש קודם הכתיבה אם נשבע או נדר לגרש שיתירו לו נדרו:
ט׳
עיין בזה בתשובה ובהגהות מרדכי דגיטין דף תרי"ז:
י׳
כב"י לקמן סי' קמ"א בשם הרשב"א על אחד שמסר מודעא בשליח קבלה ואמר כל הגט שאתן ביד השליח קבלה יהא בטל וכשצוה לכתוב ביטל כל מודעא בסתם תשובה אילו מסר זה מודעא על שליחותו ואמר כל שמוסרים ליד שליח קבלה הריני מבטל אותו שליחות או אותו נתינה בבירור לא יועיל ביטול מודעא אח"כ שהרי מסר מודעא על השליחות ולא על הגט אבל זה שאומר שמסר מודעא על הגט שמסר ליד השליח כל מודעא שמסר לבטל הגט הכל בטל שהרי בטל כל מודעי שמסר בביטולו של הגט וביטול הגט תולה בשליחות עכ"ל:
י״א
ועיין תשובה ארוכה בריב"ש סי' קכ"ז בדין מסירת מודעא גם שם סי' רל"ב הרבה דינים מדין מסירת מודעא ועיין שם לקמן סימן קכ"ד בסדר הגט:
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923
פרישה · אבן העזר סימן קל״ד
א׳
הרי הוא בטל אע"פ שלא לקח בקניין גם בשם הרמב"ם כתב בסמוך ז"ל ולא המוסר מודעא ולא המבטל מודעא צריך קנין תימא איך שייך קנין בדבר זה ועל מה יחול הקניין שוב מצאתי שגם המ"מ כ"כ על דברי הרמב"ם הנ"ל בפ"ו דגירושין ז"ל ומה שכתב רבינו שאין המוסר מודעא ולא המבטל מודעא צריך קניין פשוט הוא שלא נזכר בהן קניין בכל הגמרא ולא שייך בהו כו' עכ"ל וב"י הביאו גם כן והשמיט העיקר מה שכתב "ולא "שייך "בהו ולכאורה היה נראה לומר דמה שכתב קניין אינו רצה לומר קניין סודר אלא רצה לומר קניין המועיל שבועה דהיינו שנשבע או קיבל עליו בחרם או בקנס או בשאר קישור דכל דבר שגורם עליו שיקיים נקרא קנין שלו:
ב׳
אע"פ שאין אנו מכירין באונסו לאפוקי במכר אינו מועיל מסירת מודעא אלא אם כן העדים מכירין אותו כדלקמן בחושן משפט סימן ר"ה ורמ"ב והכא דומה למתנה שאין העדים צריכין להכיר את אונסו:
ג׳
עד שיאמר בפירוש שמבטל המודעא בחושן משפט סימן ר"ה נתבאר דבמתנה ובגט אע"ג דמבטל המודעא בפירוש אם ידוע שאנוס היה דל מודעא מהכי אכתי אנוס הוא ולא מהני ביטול מודעא אלא להכי מבטלין אם אין ידוע שאנוס הוא אלא שהוא מסר מודעא ואמר שאנוס הוא בזה שומעין לו כשאמר כך מבטלה אותה מרצונו הטוב:
ד׳
אם ביטל מודעא כו' יש מצריכין לומר בביטולו ז' פעמים לשון מודעי (אבל לא יאמר הרי אני מבטל מודעי עד עולם דהוי משמע דלעולם תהא המודעא בטל ולכן צ"ל ג"כ מודעי "דמודעי דאז משמע דלעולם קאי על ביטולי דביטול מודעי ר"ן פרק הכותב דף תקי"ג כ"פ):
ה׳
אם כן מה תקנת דבר זה שיאמרו העדים כו' וכתב הרא"ש בפ' השולח וז"ל ולדבריו לא הבנתי תקנתו שמא מתחלה מסר מודעא למודעי ואולי שכך פירושו שמתחלה כתב אע"פ שבטל המודעא שהגט בטל היינו שביטל המודעא סתם או מודעא דמודעא קיימת לפיכך אין ביטולו מועיל אבל כשאמר ליה אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמים כו' ואמר הן אז ביטל כל מודעי דמודעי ומועיל הביטול עכ"ל ועד"ר:
ו׳
כדי שלא יבא לבטלו שאע"פ שכבר אמר דברים הנ"ל מ"מ הכל הולך אחר דברים אחרונים:
ז׳
בידי שמים ר"ל בדבר עבירה: אבל אנסוהו כדין פירוש כגון שהיה מאותם שמחייבין אותו להוציא כ"פ):
ח׳
שבכל מקום ובכל זמן ר"ל אפי' בח"ל דליכא מומחים ואפילו בזמן הזה דליכא מומחין אפי' בארץ ישראל מ"מ אנן שליחותייהו דקמאי שהיו בארץ ישראל עבדינן ר"ן:
ט׳
משמתינן כו' הב"י תמה על רבינו שכתב משמתינן ליה ובגמרא לא נזכר אלא מלקות שהוא קיל משמתא והטעם מפני שגורם להיות ממזרים שהרי הגיע הגט לידה ותנשא ואחר זמן יצאו עדים שביטל בפניהם או שמסר מודעא בפניהם קודם שנכתב הגט ונמצא הולד ממזר ואפי' ביטל המודעא בשעת הנתינה אפילו הכי מנגדינן ליה דיש לחוש שמא איכא דידעי במודעא ולא ידעי בביטול ועד"ר:
י׳
ואם אנסוהו כו' אלא לפוסלה לכהונה פי' משום דעכו"ם אינן מן התורה לכוף את ישראל בדין לגט כדכתיב לפניהם ולכן אינו גט להתירה לאחר ומה שפוסלה לכהונה משום דגזרו אנסוהו כדין דעכו"ם משום אנסוהו כדין דישראל דאתי למימר דשם נמי אינו פסול לכהונה והתם אפי' גיטא מעליא הוא אבל שלא כדין משום כדין דישראל דלא מחליף שלא כדין אטו דכדין ואי אמרת מחליף בשלא כדין דישראל אתי למימר התם נמי דלא פסול לכהונה ובאמת פסול לכהונה. דשלא כדין דישראל גופיה גזירה אטו כדין דישראל וגזירה לגזירה לא גזרינן. ושלא כדין דישראל וכן כדין דעכו"ם דפסול לכהונה איירי נמי שאמר רוצה אני וגם ביטל המודעה אם מסר מתחילה רק שאנסוהו ע"ז דאל"כ לא הוי אפי' ריח הגט כ"פ):
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923
על הסימן הזה
טור אבן העזר סימן קל״ד, מתוך חלק אבן העזר. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
טור - ארבעה טורים, רבינו יעקב בן אשר - נחלת הכלל
