שצריך להזכיר בגט מקום דירת הבעל - טור אבן העזר סימן קכ״ח

צריך להזכיר בגט שם מקום וכו' משנה פרק הזורק (סוף גיטין דף עט) היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו' ובגמרא היה במזרח וכו' מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר וכתב הרא"ש לאו דוקא סופר אלא משום חששת העדים וכו'.

ומ"ש בשם סה"ת דצריך להזכיר ג"כ עמידת הסופר וכ"כ הרמ"ה וכ"כ התוספות להדיא ולשם בד"ה כי יתביתו וכ"כ במרדכי פרק הזורק וז"ל ואומר ר"י דפשיטא שאין לכתוב במקום שהבעל עומד שם בשעת כתיבת הגט אלא מקום עיקר דירתו כדפירשנו לעיל בפרק השולח אבל מקום כתיבת הגט יש לכתוב אעפ"י שאינו מקום עיקר דירתו כדתנן היה במזרח וכתב במערב ומוקי לה בסופר ונראה דכ"ש שצריך שיעמדו שם העדים במקו' שכותבין שם הגט שאם לא היו שם אתי למימר אחרים חתמו בשמם ומזוייף הוא שהרי לא היו שם עכ"ל הנה מבואר שפסק כסה"ת וכ' לשונו ממש ומ"ש המרדכי אח"כ ושמא י"ל דבסופר ליכא קפידא וכו' לא קאי אגט אלא אשטרות דכתב תחלה היה במזרח וכו' דוקא בגט פסול אבל בשאר שטרות כשר ומ"מ אומר ר"י דלא נכון לעשות כן לכתוב כתובה שלא במקום חופה כי לכתחילה צריך ליזהר אף לשטרות כדאמר רב לספריה כי יתביתו בהיני כתובו בהיני ושמא יש לומר דבסופר ליכא קפידא דמאי חששא איכא אלא פסול משום עדים דרגילות דמקום שהסופר שם שם עדים חותמים ורב נמי דאמר לספריה לא חשש אלא משום עדים עכ"ל והאי ושמא י"ל וכו' לא קאי אגט אלא אכתובה דסליק מיניה והכי קאמר כיון די"ל דבסופר ליכא קפידא אפילו בגט לכך נהגו להקל בכתובה אבל בגט ודאי אין להקל אלא כמ"ש תחלה ונראה דכ"ש שצריך שיעמדו שם עדים וכו' כלשון ספר התרומה אבל הב"י הבין דהאי ושמא י"ל קאי אגט וכתב דבפרק השולח לא כתב כן וא"כ לפי דעתו יהיו דברי המרדכי סותרים זה את זה וליתא אלא כדפרישית הוא האמת ועיין במ"ש עוד המרדכי בפרק ג"פ דלראבי"ה בשטרות נמי פסול אבל לר"ת ור"י אינו פסול אלא בגט אבל לא בשטרות ובכתובה ולכולהו אין הדבר תלוי אלא בחתימה וכדעת הרא"ש וחולק הוא אמ"ש המרדכי בפרק השולח בשם ריב"א ובפרק הזורק כדעת ספר התרומה דצריך להזכיר גם עמידת הסופר. והכי נקטינן שכן כתב הסמ"ג והגהות מיימונית והתוס' והרמ"ה וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"א שכתב פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו וכתב עוד בסופו הרי אלו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה לא הזמן שא"ל הבעל בו כתובו ולא אותו המקום עכ"ל מדהזכיר בתחלה חתימה ובסוף הזכיר כתיבה אלמא דבכלל חתימה הוי נמי כתיבה ובכלל כתיבה הוי נמי חתימה וכן נראה ממ"ש בהגהות מיימונית לשם שבא לפרש דברי הרמב"ם בזה כמו שכתבתי ע"ש:

שינה מקום עמידת העדים וכו' שם במשנה היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו' וקאמר בגמרא דקאי אסופר ולהרא"ש לאו דוקא סופר אלא עדים קאמר ולכן אמר רבינו שינה מקום עמידת העדים אבל לרוב פוסקים דמחמירין ה"ה שינה מקום הסופר וטעמו של ר"ח דהוולד ממזר משום דבגמרא ה"א א"ר אבא אמר ר"ה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהוולד ממזר וקאי אשלום מלכות כמו שפירש"י והתם הוא דאמרו חכמים הולד כשר אבל בהיה במזרח וכתב במערב הלכה כר"מ שהוולד ממזר מדקאמר רב ורב הונא לספריה כי יתביתו בשילי וכו' והא דאמרי מודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו וכו' בכלל זה שינה מקום עמידת הסופר והעדים דהולד נמי ממזר ור"ל ממזר מדרבנן דהגט אינו פסול אלא מדרבנן וכמו שיתבאר בסימן קכ"ט ומ"ש וכ"כ הרמ"ה שאפילו אם נשאת בו תצא כלומר שגם הרמ"ה כתב להחמיר כמו ר"ח דתרווייהו ס"ל דאם נשאת בגט זה כיון שהוא פסול מדרבנן תצא אלא דלמאי דס"ל לר"ח הלכה כר"מ והולד ממזר מדרבנן ומותר בממזרת דרבנן פליג עליה הרמ"ה ואמר דהולד כשר מן השני דכיון דגט כשר מן התורה גם הולד כשר וס"ל לרב דקאמר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר קאי ארישא דשלום מלכות ודהיה במזרח וכתב במערב דבתרוייהו פליגי רבנן ואמרי הולד כשר ואינן מודים לר"מ אלא בשינה שמו וכו' דבסיפא דהתם הולד ממזר מדרבנן כדקאמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ודקדק הרמ"ה דלחכמים אין חילוק בין רישא לסיפא אלא דבסיפא הולד ממזר וברישא הולד כשר אבל לענין תצא מודים חכמים לר"מ דאף ברישא תצא. והב"י פי' דלר"ח הוי ממזר מן התורה לר"מ והרמ"ה סבר דלר"מ הוי ממזר מדרבנן ושרי ליה מאריה דאין בפסול דרבנן ממזר מן התורה וכמ"ש הוא ז"ל בהדיא בסימן קכ"ט אלא כדפירש הוא האמת גם נראה דחזר בו ב"י ולכן כתב ועי"ל דהרמ"ה פוסק כחכמים אבל מ"ש הרמ"ה ודוקא מן השני אבל מן הראשון הוי ממזר היינו לומר דהוי ממזר מן התורה דכיון דהגט כשר מן התורה ולפיכך הולד כשר מן השני א"כ קידושי שני קידושי טעות הן מן התורה ואם חזרה לראשון כשלא גירשה השני הולד ממזר מן התורה ומ"ש ול"נ לא"א הרא"ש הכי פירוש דלא נהירא אחד משני דרכים אלו דהיינו דליהוי ממזר כמ"ש ר"ח או שתצא מן השני כהרמ"ה אלא ל"מ דאינו ממזר אלא אף אם נישאת לא תצא אבל לא הכריע אי הלכה כרש"י והאלפסי דתינשא לכתחילה או כר"ת דלא תינשא לכתחילה גם לא כתב הרא"ש להדיא שכ"כ רש"י והאלפסי אלא כתב ולשאר מפרשים רבנן מכשירים לגמרי ומסתמא כיון על רש"י והרי"ף אע"ג דלא כתבו כך בפירוש אלא דהכי משמע מתוך פירושם וכתב מהרש"ל הא דכתב לפירש"י תינשא בו לכתחילה היינו לומר אם כבר ניתן הגט דהיינו קצת דיעבד דכבר יצא עליה שם מגורשת אבל לכתחילה לא ינתן אלא צריך לכתוב אחר ודבריו נכונים ולענין הלכה נראה כר"ת דלכתחלה לא תינשא ואם נישאת לא תצא דכך הוא גם דעת הרמב"ם ורוב פוסקים וכן פסק בש"ע הקשו התוס' בד"ה כי יתביתו (דף פ') דאמאי פסול הגט כשהיה במזרח וכתב במערב והלא יאמרו שאחרוהו וכתבוהו וגט מאוחר כשר וכתבו ליישב בג' תירוצים וע"ש:

וכותבין שם מקום הבעל והאשה פי' מקום עיקר דירתו וכו' נראה דרצונו לומר לכתחלה כותבין שם מקומם דמדתנן שינה שם עירו ועירה תצא מזה ומזה אלמא דלכתחילה צריך לכתוב שם מקומם אע"פ דבדיעבד כשר אם לא כתב שם מקומם דאי איתא דפסול ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' לא כתב כלל שם מקומם דפסול ואנן ידעינן במכ"ש דפסול אם שינה דמזוייף מתוכו דיאמרו דאיש אחר שאינו בעלה שהוא ממקום אחר גירשה לאשה זו אלא בע"כ דאם לא כתב כלל מקומם כשר אפ"ה לכתחלה כותבים שם מקומם כדי שידעו בבירור שנתגרשה אשה זו מבעלה ומ"ש פירוש מקום עיקר דירתו כך הוא הסכמת הפוסקים וה"א בפרק האשה שלום בקלוני"א מתא אנא דוד בר ניהלאה מנהרדעי וכן בסורא מתא אנא חנן מחגרא דנהרדעא והיינו משום שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו פלוני ממקום פלוני אבל אינו נקרא על שם מקום לידתו וגם אין מקום לידתו ידוע כמקום דירתו. ומ"ש מקום עיקר דירתו אתא לאפוקי אם היה רגיל לילך לסחורה למקום אחר ודר שם לבדו חדש או חדשים שזהו מקום לדירת עראי אבל מקום עיקר דירתו שדר שם בקבע עם בני ביתו כותבין בגט כי על שם עיקר דירתו הוא נקרא פלוני ממקום פלוני ומ"ש ואם יש ב' שמות וכו' משנה בפרק השולח בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פירוש רש"י האי שינוייא כשהיו לבעל ב' שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה וכ"כ כל הפוסקים והכי מוכח בגמרא לשם וכתבו התוס' לשם וכן יש לפרש שם עירו ושם עירה ומ"ש בשם הרמ"ה לחלק בין מגרש בעירו לשולח גט למקום אחר נראה דהיינו דוקא בדאיתחזק מקום דירתו בשני שמות דבמקום כתיבה שם אחד עיקר והשני טפל ובמקום נתינה הוא להיפך השני עיקר והאחר טפל התם הוא דצריך לכתוב שניהם בפרט דאותן שבמקום כתיבה לא יכירו שם דנתינה ואותן שבמקום נתינה לא יכירו שם דבמקום כתיבה וז"ש הרמ"ה צריך לפרט שניהם שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה כלומר שם העיקר לעירו במקום הכתיבה ושם העיקר לעירו במקום הנתינה משא"כ אם גם במקום הנתינה היו קורין בשם העיקר לעירו כמו שקורין במקום הכתיבה כי אז ודאי א"צ לפרט שניהם אלא כותב שם העיקר לעירו בפרט וכולל שם הטפל בכלל שום וחניכה בין במגרש בעירו ובין בשולח למקום אחר. ומ"ש ואם רגיל בב' מקומות וכו' נראה דה"פ דאם רגיל בשתי מקומות בשוה דהיינו דהיה דר בכל אחת י"ב חדש או פחות מי"ב חדש פשיטא דצריך לכתוב שניהם אף ע"פ שבאחת היה דר חדש או חדשים יותר מבשנייה אבל אם באחד לא היה דר י"ב חדש ובשנייה היה דר י"ב חדש אין כותבין אלא אותו שדר בו י"ב חדש. ומ"ש המרדכי ע"ש אבי"ה ומביאו בהגהת אשיר"י פרק השולח דאין לכתוב מקום הדירה אלא א"כ נתיישב בעיר שלשים יום ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אחר אחרון אני בא היינו באיש נכרי שבא להתיישב בעיר אחת לא נקרא מקום דירתו כשלא נתיישב ל' יום בעיר ואפי' לכתחילה אין כותבין פלוני ממקום פלוני ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אף על פי שדר בזו י"ב חדש ובאחרת לא דר י"ב חדש אחר אחרון אני בא כיון שאין דעתו לדור שוב במדינה הראשונה אבל כאן מדבר בשדעתו לגור בשניהם אז צריך לכתוב שניהם אא"כ דר באחת פחות מי"ב חדש ובאחרת דר י"ב חדש אז נקראת עיקר דירתו בזו שדר בה י"ב חדש ואין כותב בגט אלא מקום זה. ומ"ש ואם קנה בה בית דירה וכו' פירוש מספקא לן לגבי גט אי מיקרי מקום עיקר דירתו בשביל שקנה בה בית דירה ובאחרת לא קנה בית דירה וא"צ לכתוב אלא אותו בלחוד או לא מיקרי מקום עיקר דירתו וצריך לכתוב שניהם כיון שדירתו בשניהם בשוה בכל אחת פחות מי"ב חדש או בכל אחת י"ב חדש ולכך טוב לכתוב מקום שקנה בה בית דירה בפרט ולכלול שם המקום האחר בכלל וכל שום אחרן דאית לי ולאתרי:

ומ"ש ומן הדין היה צריך לכתוב שם העיר של הלידה וכו' נראה דלפי דעל ידי הלידה מבורר יותר שזה בעלה של אשה זו וליכא נמי חששא דשני יוסף בן שמעון אלא דחיישינן שמא יטעה בעיר מולדתו ומ"מ אעפ"י שאין כותבין מקום הלידה מחששא זו אם כתבה ולא טעה בה כשר ולא פסלינן לה משום דיבואו אח"כ לכתוב שם הלידה ויהיה טועין בה: ומ"ש אבל א"א הרא"ש כתב וכו' עד סוף הסימן בפרק הזורק כתב כך ולשון רבינו במ"ש אבל א"א וכו' שהוא לומר דחולק אהרמ"ה שאעפ"י שמ"ש הרא"ש דא"צ לכתוב אלא שם מקום עיקר דירתו גם הרמ"ה כתב כך בפתח דבריו מ"מ בשם מקום הלידה חולק הרא"ש דלהרמ"ה לכתחילה אין כותבין מקום דחיישינן שמא יטעה אלא דבדיעבד כשר אם לא טעה אבל לכתחילה לא אבל להרא"ש מנהג הוא לכתוב מקום הלידה ולכן צריך לכותבו לכתחלה אלא שאם לא כתבו או אפילו שינה בו הכשירו ר"ת ועוד חולק דלהרמ"ה דלא הזכיר דכותבין מקום שעומדים בו הסופר והעדים משמעו דאין צריך לכתבו כלל אפילו לכתחילה ומתניתין דהיה במזרח וכתב במערב דקאי אסופר ועדים לא קאמר אלא אם שינה בהן אבל אין צריך לכתבו כלל אבל להרא"ש אע"פ שאין עיכוב בכתיבתן מ"מ כיון שמנהג הוא לכותבן צריך הוא לכותבן לכתחלה כנ"ל ודלא כב"י במקצת פירושו ואיכא להקשות אמאי הכשיר ר"ת בשינה מקום הלידה יותר משינה מקום שהסופר והעדים עומדים שם בשעת כתיבת הגט שהרי ג"כ אין עיכוב בכתיבתן דמתניתין לא קאמר אלא אם שינה בהן וג"כ אין מקום עמידתם ידוע וכבר כתב מזה ב"י בד"ה אם שינה מקום העמידה ויש ליישב דבהיה במזרח וכתב במערב שאינו כותב מקום שעומד באותה שעה פסול טפי משום דמיחזי כשיקרא ועוד כי יסברו העולם שהקדימו הזמן וכמ"ש התוספות בסוף ד"ה כי יתביתו דף פ':

וא"נ כדבריו בזה כי כבר נתבאר דהראבי"ה ורשב"א פוסלין בשינוי מקום הלידה ועליהם נתכוון מהרי"ק וע"ל ס"ס קכ"ט מדין זה:

וכן נוהגין כמו שתראה בנוסח הגט שכתבתי סי' קכ"ו:

וכתב עוד דאם היתה דרה שם בשעת כתיבה אף ע"ג דבשעת נתינה אינה דרה שם יש להכשירו וע"ש ועיין בהגהות מרדכי דף תרי"ד ע"ב שאם דר בעיר אחת ויצא ממנה וביום לכתו לדור בעיר אחרת מגרש אשתו כותבין העיר שיצא ממנה:

וכתב המרדכי פרק המגרש ע"ג על הגט שבא מארץ הגר והיה נקרא שם העיר בורזיי"ש ואנו קורין בוריי"ש נראה כיון דניכר דמארץ הגר בא ודרך לשונם לדבר בלשון קלילה אין להקפיד וע"ש:

ובסדר גיטין שלנו סי' י"ט כתב דאין לכתוב מדינה אלא כשכל הפלך נקרא ע"ש אותה העיר ובסימן ל"ז כתב דאפילו בכה"ג אין לכתוב מדינה אא"כ השררה של אותו מלכות דר שם ונבחר באותה העיר על המדינה:

ועיין בתשובת מהר"ם פדווא סי' י"ב אם דילג לכתוב מתא הגט כשר:

ובסדר גיטין כתב בסימן י"ט דבמקום דנוהגין לכתוב מדינה כותבין מדינה פלונית דיתבא על נהר כו' כדי שמלת דיתבא יהא קאי על שם המדינה ולא נטעה לומר דכל המדינה יושבת על הנהר ובמקום שכותבין מתא כותבין פלוני מתא לומר שהעיר יושבת על הנהר עכ"ל:

ומיהו משמע מדברי מהרא"י סי' ט' דא"צ לכתוב ב' שמות העיר אלא כשכותבין שם הדירה אבל במקום דאין כותבין רק מקום העמידה אין לחוש ואין נוהגין כדבריו:

וזהו דלא כתשובת מוהר"ם פדווא סי' ה' דכתב דא"צ לכתוב ב' השמות של הנהר:

וכ"כ בנימין זאב סי' י"ח:

כתב

וכתב בסדר גיטין במקום דנהגו שלא לכתוב מי מעינות אין לכותבן שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים:

ובמרדכי פרק המגרש ע"ג על נהר שכתבו על נהר יי"ר והיו רגילין לכתוב על נהר קיי"ר כיון שאין שום אות במקום לע"ז שתהיה יו"ד במקום קו"ף וע"ש:

וכבר כתבתי דברי הפוסקים בזה ותשובת מהרי"ל דלעיל שלא כדברי מהרי"ק:

נראה דלדידן דלא כותבים כל שום וחניכה בשמות הבעל והאשה ה"ה בשמות מקומות אלא כותבין דמתקריא או מתקרית פלונית וכן נוהגין כמו שיתבאר בנוסח הגט שכתבתי סי' קכ"ז:

וסיים שם ולכן יש לכתוב רוטנבורק שטראסבורק וכדומה בק' לבסוף כדרך שמדברים האשכנזים שלשונם שנון וצח יותר מל' גלחות שכותבין בג' ובסי' רצ"א שם שכותבין על עיר רעדי"ש שכותבין אותו כך בגט אע"פ שבלשון עכו"ם נקרא הרעדי"ש דהכל אחד הוא אלא שהאשכנזים מקצרים הל' ומשמע הא בלא"ה יש לכתוב ב' השמות וכן נוהגין כמו שתראה בנוסח הגט שבתבתי לעיל וצ"ע שם סי' קמ"ב דכותבין בשמות עיירות הקצרים אלף לבסוף אע"פ שאינו נקרא כגון בזל"א ויצא כו' וע"ש שהאריך באלו הדברים מצאתי כתוב בתיקון ישן עיר שנשתקע ממנה שמה הראשון א"צ לכתוב בה רק שמה השני ואם כתב בגט שם המדינה ולא שם העיר או אפילו שכתב שתיהן הגט פסול עכ"ל ואין נ"ל לפסול בשכתב שתיהן בהגהות אלפסי דף ת"ד פרק המגרש מי שדר באנטוכיא לא יכתוב פלוני אנטוכיא שזה משמע שנולד שם רק אנא ממתא אנטוכיא כו' וכ"כ ב"י בשם תשובת הר"ן והאריך בזה:

וכבר נתבאר שאין אנו כותבין רק מקום העמידה:

ונ"ל דמהאי חששא נשתרבב המנהג לכתוב ב' נהרות בגט דתו ליכא למיחש דמתרמי כולי האי שיהא עיר אחרת עם ב' שמות דנהרות נקראים כן מיהו במקום דליכא ב' נהרות ואיכא למיחש לעיגון או בדיעבד אין לחוש כתב בנימין זאב סי' ק"ה מעשה שכתבו בגט בעיר אר"ט והיו רגילין לכתוב מתא קריינא דיתבא על נהר אר"ט והכשירוהו משום דרגילי אינשי למיקרי העיר אר"ט וע"ש. מצאתי בתיקון ישן היכא דאיכא מים חמין צריך לכתוב על מי מעיינות חמין וע"ל סי' קכ"ט בדין נהר אם כותבין תוך עיבורה של עיר כאילו נכתבה בעיר:

שהעדים (עומדין שם בשעת חתימה ר"ל ולכתוב למנין שאנו מנין בו כאן במתא פלוני כו' כ"פ):

וכן כתב הרמ"ה כו' ז"ל מ"ו האי וכן דקאמר כלומר שהוא ג"כ כתב תצא מן הבעל אבל מכל מקום סבר שהגט כשר ולא פסול כ"כ לעשות הולד ממזר ואם כן ממילא אם נישאת לשני או אפילו נתקדשה ואחר כך נישאת לראשון בלא גט הוי ממזר דהא קידושי השני הוו קידושי דאורייתא וכעין זה כתב נמי ב"י:

ול"ג לא"א הרא"ש ז"ל פירוש שיהיה שום אחד מן הדרכים בה או צד ממזרות או תצא אלא אם ניסת לא תצא מן הבעל אבל הרא"ש לא הכריע בזה אם כרש"י אם כר"ת (ובזה מתורץ למה הביא דעת הרא"ש באמצע בין הדיעות כ"פ) ולא שרש"י ורי"ף כתבו בהדיא כן אלא מתוך פירושם משמע כן שלא פירשו כרבינו תם וצ"ע גדול באשיר"י דף קי"ב בפרק הזורק גם לא כתב בהדיא שכך הוא לרש"י או לרי"ף אלא כתב ולשאר מפרשים רבנן דפליגי אר"מ אכשרי לגמרי ומסתמא כיון על רש"י ורי"ף ועיין בב"י:

ורבינו תם פסק שהולד מהשני כשר כצ"ל:

תנשא בו לכתחלה כו' נ"ל אם ניתן הגט כבר דהיינו קצת דיעבד עכ"ל מ"ו אבל אין לגרש לכתחילה בו אע"ג שכבר נכתב ונחתם וכן מוכח מדברי רבינו שהרי כתב וכן הוא דעת האלפס משמע שהסכים לדעת האלפס וא"כ היאך כתב לעיל בתחלת הסימן ואם שינה כו' פסול אלא פסול דקאמר שם היינו לומר שאף ע"פ שכבר נכתב הגט לא תתגרש בו לכתחלה אבל אם נתגרשה בו בדיעבד תינשא לכתחילה:

דאית לה וכתב "הרמ"ה כשמגרש כצ"ל:

ושם מקום הנתינה פירוש איך שקורין מקומו זה במקום הנתינה:

ולכך טוב לכתוב כו' אתחילת דבריו קאי וכו' כמ"ש ב"י:

ומן הדין היה צריך כו' זה לשון ב"י שכל זה הוא מדברי הרמ"ה (ומשמע ליה הא דלא הוזכרו בדברי חכמים שיכתבו מקום הלידה משום דחיישינן שמא יטעו אבל מן הדין היה צריך לכותבו כ"פ) ומה שכתב ואם כתבה ולא טעה בה כשר לא לגופא איצטריך אלא לדיוקא הא אם טעה בה פסול אי נמי לגופא נמי איצטריך דל"ת כיון שלא נזכר מקום הלידה בדברי חכמים כשכתבו הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים וגט פסול מיהא הוי קא משמע לן:

שמא יטעה בעיר מולדתו אף על גב דאינו פסול בשינוי זה כמו שכתב רבינו תם בסמוך מכל מקום מוטב שלא יבואו לטענת דמיחזי כמשנה ולפי תירוץ קמא דבית יוסף הרמ"ה סבירא ליה פסול אם שינה המקום לידתו ודלא כרבינו תם:

דעירו ועירה פירוש הנזכר בגמרא שצריך לכתוב עירו ועירה קאי אעיקר דירה וגם עיקר דירה דוקא לכתחילה אבל אין עיכוב:

של עמידה רצה לומר שעומדים בשעת הגט: