גזלן שבא להחזיר את הגזילה והגוזל - טור חושן משפט סימן שס״ז

(ב) אין הנגזל לפנינו ובא הגזלן להחזיר א"צ לילך אחריו להגיע לידו וכו' בד"א שלא נשבע אבל אם כפר לו ונשבע אין לו תשובה עד שיגיעו לידו אפי' אם הוא רחוק ממנו הרבה צריך להגיעו לידו ולא יתן לא לבנו של נגזל ולא ליד שלוחו בפרק הגוזל עצים (בבא קמא קג.) תנן הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי לא יתנהו לא לבנו ולא לשלוחו ומשמע דוקא נשבע אבל לא נשבע א"צ להוליכו אחריו והכי מפורש בגמרא ופרש"י לא יתנהו לא לבנו של נגזל להוליכו שאם יאנסוהו חייב להחזיר ולא הוי השבה עד דמטי לידיה:ומ"ש בד"א שלא עשאו שליח אלא הוא שכירו או לקיטו או ממציא לו שליח ולא עשאו שליח בעדים אבל עשאו שליח בעדים יתן לו שם איתמר שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח רבא אמר לא הוי שליח תנן לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו האי שלוחו ה"ד אי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן אלא לאו דעשאו בעדים תרגמא רב חסדא בשכירו ולקיטו רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו שליח שעשאו בעדים הוי שליח וא"ת משנתינו בממציא לו שליח דא"ל אית לי זוזי גבי פלוני ולא קא משדר להו אתחזי ליה דילמא אינש הוא דלא משכח לשדורי א"נ כדרב חסדא ופסקו הפוסקים כרב חסדא דר' יוחנן ור' אלעזר קיימי כוותיה:ומ"ש וכן אם עשאוהו ב"ד שליח ונתן לו יצא שם במשנה אבל נותן הוא לשליח ב"ד ופרש"י תקנתא הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים שלא נחייב לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך וכתב הרא"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות גזילה:ומ"ש ואצ"ל אם נתן לב"ד שיצא כ"כ הרמב"ם בפרק הנזכר ופשוט הוא:

החזיר לו כל הגזילה או שמחל לו עליה חוץ מפחות מש"פ אין צריך לילך אחריו שם במשנה:ומ"ש אפי' שהגזילה קיימת ולא חיישינן שמא תתייקר וכו' שם (קה.) אמר רב פפא לא שנו אלא שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת צריך לילך אחריו חיישינן שמא תתייקר איכא דאמרי אמר רב פפא לא שנא גזילה קיימת ול"ש שאין גזילה קיימת אין צריך לילך אחריו לשמא תתייקר לא חיישינן וידוע דהלכה כלישנא בתרא וכן פסק הרא"ש והרמב"ם בפ"ז מהלכות גזילה ופשטא דלישנא משמע שאין חוששין שמא תתייקר אבל אם נתייקרה צריך להוליכה אחריו אפילו למדי וכתב רבינו בשם ר"י היינו לומר דה"פ לשמא תתייקר לא חיישינן לפי שאפי' נתייקרה א"צ להוליכה אחריו ובשם הרמ"ה כתב לפרש כפשטא דלישנא וכ"נ מדברי הרמב"ם בפרק הנזכר:ומ"ש אבל כל זמן שנשאר בידו ש"פ צריך להחזירה לו או ליד שלוחו או ליד ב"ד או ליד שלוחן פשוט שם:

מת הנגזל כשבא הגזלן לעשות תשובה יחזירנה ליד הבנים אם היא בעין ואם אינה בעין או שנשתנה יתן להם דמים שם במשנה ואם מת יחזיר ליורשיו וידוע שהיורש במקום מורישו עומד וכל מי שמחזיר למורישו בעין מחזיר גם לו בעין וכל מי שמחזיר למורישו דמים מחזיר גם לו דמים:

הגוזל מאביו ונשבע לו ומת אביו יתננה לבניו של אביו שהם אחיו וכו' שם במשנה (קח:) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו ולאחיו אם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באים ונפרעים ופירש"י ה"ז משלם קרן וחומש לבניו של אביו או לאחיו של אב אם אין לו בנים ואע"ג דנפלה ירושה קמיה דהיאך בעי למיעבד השבה ואינו מעכב אפילו כנגד חלקו ואם אין לו נכסים כ"כ שיכול לוותר על חלקו או שאינו רוצה להפסיד חלקו לוה מאחרים ומשיב לאחיו לקיים מצות השבה וב"ח באים ונפרעים מן ההשבה את חלקו כגון אם היה שני אחים והוא שלישי נפרעין ב"ח מן ההשבה שליש החוב והשאר יגבו ממנו והתוס' כתבו לבניו או לאחיו נראה לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן כלומר בתחלה לבניו אם יש לו דהם קודמין לכל אדם בחלק המגיעו ונחשוב אותו כאילו מת הוא והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו והם אינם באים מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמרינן בס"פ מי שמת הילכך אע"פ שאין לאביהם בהם כלום שהרי יש לו להחזיר גזילה אפ"ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב"ב או לאחיו כשאין לו בנים:ומ"ש בשם הרמב"ם הגוזל את אביו ונשבע לו ומת אביו אם אין הגזילה קיימת עושה חשבון עם יורשי אביו על הקרן ואם הגזילה קיימת חייב להוציא הגזילה עצמה מתחת ידו לפיכך נותן הגזילה לאחיו ועושה עמהם חשבון כו' ז"ל בפ"ח מהלכות גזילה הגוזל את אביו ונשבע לו ומת האב אם אין הגזילה קיימת או נשתנית עושה חשבון עם אחיו על הקרן ועל החומש ואם הגזילה קיימת חייב להוציא הגזילה עצמה מתחת ידו לפיכך נותן את הגזילה ואת החומש לאחיו ועושה עמהן חשבון ואם אין לו אחים שנמצא זה הגזלן לבדו הוא היורש מוציא הגזילה מתחת ידו לבניו ואם אין בנים לזה הבן הגזלן נותנן לב"ח בהלואתו או לצדקה הואיל ויצאה גזילה עצמה מתחת ידו ונפטר אע"פ שנתנה מתנה או שפרעה בחובו והוא שיודיע ויאמר זה גזל אבא עכ"ל:ומ"ש רבינו ואין זה מדרך המשנה אלא כמו שפירשתי שיתננה לאחי הגזלן או לאחי אביו אם אין לו אחים טעמן משום דבשלמא לפרש"י שפיר נקט לבניו של נגזל ואם אין לו בנים ישלם לאחיו של נגזל אבל לפירוש הרמב"ם והתוס' איבעי ליה למנקט תחלה לאחיו ואח"כ לבניו (ב"ה) ולאו מילתא היא שהרי בדברי התוספות נתיישב יפה: ומ"ש וגם מ"ש שיעשה חשבון עם אחיו משמע שנוטל חלק בגזילה אינו אלא אינו נוטל בה מאומה פשטא דמילתא כך הוא לכאורה אבל הרמב"ם מפרש בענין אחר וכ"כ ה"ה וז"ל נראה שהרב מפרש משלם קרן וחומש ומ"מ מעכב בידו שאר נכסים יותר מחלקו המגיעו בהן כפי מה שהיה מגיעו בהן מקרן וחומש שנתן בהם וזהו שכתב עושה עמהם חשבון וזה אם אינו רוצה לתת חלקו עכ"ל ונראה שטעמו של הרמב"ם שכיון שנתן כל הגזילה לבניו או לאחיו הרי קיים מצות השבת גזילה ומעתה למה לא יחזור ויתבע חלקו בנכסי אביו:ומ"ש ואם אין לו נכסים שיוכל לוותר חלקו ממנו לוה מאחרים ומשיב לאחיו כל הגזילה וכו' וב"ח באים ונפרעים מן הירושה כנגד חלקו כגון אם היו לו ב' אחין וכו' כבר נתבאר שזהו פרש"י על הא דתנן אם אין לו לוה וב"ח באים ונפרעים וכבר נתבאר בדברי הרמב"ם שהוא מפרש הא דתנן או שאין לו היינו לומר שאין לו לא אחים ולא בנים ולא אדם הראוי לירש:ומ"ש ואם אינו מוצא יורש לאביו יתננו לצדקה שם בגמרא (קט.) אמר רב יוסף אפילו לארנקי של צדקה ופרש"י אם אינו מוצא יורש לאביו למי יתן אותו לכיס של צדקה ולא יעכבנו בידו:ומ"ש ולכל מי שיתננו צריך שיאמר לו זה גזל אבא שם אמר רב פפא וצריך שיאמר זה גזל אבי ופרש"י צריך שיאמר כשהוא משיב לארנקי של צדקה זה גזל אבא ומדברי רבי' נראה דלאו אהא בלחוד קאי אלא לכל מי שיתננו צ"ל כן וכך הם דברי הרמב"ם שכתבתי בסמוך ואפשר שגם רש"י לא אמשיב לארנקי של צדקה בלחוד קאי אלא חדא מינייהו נקט ומדנקט מתני' ונשבע לו משמע דאי לא נשבע לו לא היה צריך להוציא חלק הנוגע לירושתו מהגזילה ואפשר דה"ה לא נשבע ונשבע דקתני משום סיפא דלוה וב"ח באין ונפרעין לאשמועינן דאע"ג דנשבע שרי בהכי:

הגוזל הגר ונשבע לו ומת אפי' זקפו עליו במלוה וכו' אפ"ה צריך להוציא הגזילה מידו ליתנה לצדקה ברייתא שם הרי שגזל הגר ונשבע לו ופגע בו וזקפו עליו במלוה ומת הגר זכה הלה במה שבידו דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו ופרש"י וזקפו גר עליו במלוה נפק ליה גר מתורת גזילה ולכי מיית גר הו"ל האי מוחזק וזכה מן ההפקר וידוע דהלכה כרבי עקיבא מחבירו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' גזילה ומדנקט ונשבע משמע הא לא נשבע זכה מן ההפקר וא"צ להוציאו מידו ואפשר דה"ה לא נשבע ונשבע דקתני להודיעך כחו דר"י הגלילי :

אין הנגזל וכו'. משנה פרק הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ג) הגוזל את חבירו ש"פ ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי ובגמרא נשבע לו אין לא נשבע לו לא ואסיקנא אמר רבא מתני' ד"ה היא ולא דמיא לפלוגתא דר"ט ור"ע בגזל אחד מה' ואין ידוע מאיזה מהן בפרק האשה שלום (יבמות דף קי"ח) וכדלעיל בסימן שס"ה דהכא כיון דידע למאן גזליה ואודי ליה כיון דאפשר לאהדורי ממונא למריה הו"ל כמ"ד ליה יהיו לי בידך הילכך נשבע אע"ג דקא"ל יהיו לי בידך כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידיה הא לא אשתבע הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל ליה ומפרש רבינו דדוקא בהודה לו קודם שהלך למדי אבל כפר בו ולא הודה בפניו אלא לאחר שהלך למדי הודה בפני ב"ד אע"ג דאינו חייב להוליכה אחריו למדי מ"מ צריך שיודיענו לומר כך וכך גזלתיך וכו' וכ"כ הרא"ש לשם (דף קמ"ג תחלת ע"ג) אבל הרמב"ם כתב בסתם ולא הצריך שיודיענו ע"ש ספ"ז דגזלה. ופי' ממציא לו שליח ע"ל בסימן קכ"א סעיף ד':

החזיר לו כל הגזילה חוץ מש"פ וכו'. משנה שם וכלישנא בתרא דרב פפא ואיכא לתמוה מאי דוחקיה דר"י להוציא לשון לשמא תתייקר לא חיישינן מפשוטו שהרי משמעו הוא שאם תתייקר צריך לילך אחריו למדי בנשבע לו וכהרמ"ה ונראה דהכריח ר"י לפרש כך מדקאמר התם (דף ק"ה) אמר רבא גזל ג' אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על ב' אם החזיר לו ב' חייב להחזיר לו אחת דקשיא אמאי נקט והוזלו הלא אף בלא הוזלו משכחת לה בגזל ג' אגודות שוות ב' פרוטות והחזיר לו ב' מהן דמיחייב להחזיר לו שלישית אם הוקרה ותעמוד על פרוטה אלא ודאי בע"כ פשיטא ליה לרבא דלא מיחייב [להחזיר] ליה שלישית אפי' הוקרה ועמדה על פרוטה כיון דמעיקרא בשעת גזילה לא הוי ממונא דהכל הולך אחר שעת הגזילה דאם היה ש"פ בשעת גזילה חייב להחזיר אפילו הוזלה ואם לא היתה ש"פ בשעת גזילה אין חייב להחזיר אפילו הוקרה השתא לפ"ז בע"כ צריך לפרש הא דאמר רב פפא לשמא תתייקר לא חיישינן היינו לומר שאפילו נתייקרה אינו צריך להוליכה אחריו זאת היא דעת ר"י ומרומז שם בתוס' בד"ה אמר רבא ולעיל בתחלת סימן ש"ס הבאתי לשונם ולכאורה לא היו מובנים דברי התוס' שזאת היא דעתם ורבינו בעומק שכלו גילה לנו האמת בדעת ר"י דדברי התוס' הללו הם דברי כסתם כל דברי התוס' שהם דברי ר"י.

מת הנגזל וכו'. משנה [שם:

הגוזל מאביו וכו'. משנה] שם ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באים ונפרעים ודברי רבינו כפי' רש"י אבל הרמב"ם רפ"ח מפרש לבניו של הגזלן או לאחיו של הגזלן וס"ל דלאו דוקא נקט תחלה לבניו דפשיטא הוא דלכתחילה אחיו קודמים לבניו שהרי חייב לקיים מצות השבה ליורש של הנגזל ולא ליורש היורש שאינו יורש אותו אי נמי הרמב"ם היה גורס במשנה לאחיו או לבניו גם פי' או שאין לו ר"ל שאין לו לא אחים ולא בנים ואין שם ראוי לירש לוה ופורע בחובו וכ"כ ה"ה: ומ"ש רבינו ואין זה מדרך המשנה. טעמו משום דמתניתין תני תחלה לבניו ואח"כ או לאחיו ואין זה קושיא כדפי' ותימה למה לא הביא רבינו מה שפי' התוס' לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן כלומר תחלה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו וכו' דלפי' זה הוי מדרך המשנה והגהות אשיר"י הביא פירש"י ופי' זה דתוס' ע"ש הר"ש משנ"ץ בר אברהם ואפשר דכיון דהרא"ש לא הביאו א"כ מן הסתם תופס פרש"י עיקר: ומ"ש רבינו וגם מ"ש ויעשה חשבון וכו'. הכי משמע מלישנא דמתני' מדתנא בתר הכי ואם אינו רוצה וכו' דלמה לא יהא רוצה אם חוזר ועושה חשבון ונוטל חלק בגזלה אלא ודאי דה"ק שאינו רוצה להפסיד חלקו וכדפרש"י אלמא דבנותן לאחיו לקיים מצות השבה מפסיד חלקו ואין דעתי הענייה נוחה במ"ש הרב המגיד לפרש להרמב"ם דה"ק הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אם אינו רוצה ולא גרסי' ואם בוי"ו אלא אם אינו רוצה בלא וי"ו וארישא קאי ור"ל משלם קרן וחומש ומעכב בידו משאר נכסים כפי חלקו בגזלה אם אינו רוצה לתת חלקו ואח"כ אמר או שאין לו לא אחים ולא בנים לוה ופורע בחובו וכו' דמחתך הבבא דתנא ואם אינו רוצה וכו' לשנים גם מוסיף על הרי זה משלם קרן וחומש ומעכב בידו משאר נכסים מה שלא נזכר במשנה אפילו ברמז ולפי ע"ד דהרמב"ם לא היה גורס כלל ואם אינו רוצה אלא ה"ג משלם קרן וחומש לאחיו או לבניו ואם אין לו לוה וכו' והכי משמע להדיא מפירושו בסדר המשנה גם מחיבורו שלא הזכיר כלל בדבריו הך לישנא דאם אינו רוצה ולפי זה הא דתנן הרי זה משלם קרן וחומש לאחיו וכו' היינו כדי לקיים מצות השבה בלבד אבל ודאי החוזר ותובע חלקו בכל נכסי אביו אף בגזלה זו ולא צריך לפרש דפשיטא הוא אלא היכא דאין כאן יורש אלא הוא התם הוא דלוה וכו' ודברים אלו ברורים: כתב ב"י אהא דתנן הגוזל אביו ונשבע לו וז"ל משמע דאי לא נשבע לא היה צריך להוציא חלק ירושתו מהגזלה ואפשר דה"ה לא נשבע לו ונשבע דקתני משום סיפא דלוה וב"ח באים ונפרעים לאשמועינן דאפילו נשבע שרי בהכי וכ"כ אצל הגוזל הגר ונשבע דאפשר דנקט ונשבע לאשמועינן דאם לא נשבע זכה מן ההפקר ואין צריך להוציאו מידו ואפשר דה"ה בלא נשבע ונשבע דקתני להודיעך כחו דר"י הגלילי עכ"ל ולא נהירא דא"כ הרמב"ם ורבינו שלא הביאו הך דר"י הגלילי למה נקטו ונשבע אלא ודאי נשבע דוקא קאמרינן ומאחר דאצל גזל הגר דוקא נשבע קאמרי ה"ה בגוזל אביו נמי דוקא נשבע קתני:

ואני אומר דאם הגמרא נקטה נשבע להודיעך כחו דר' יוסי הגלילי א"כ הפוסקים שלא הביאו דר' יוסי הגלילי כלל למה נקטו נשבע אלא בודאי נשבע דוקא קאמרי קאמר ומאחר שהוא דוקא אצל גזל הגר ה"ה כאן אצל גזל אביו דתרווייהו חד טעמא הוא משום קנסא כנ"ל.

אין צריך לילך אחריו כו' אפי' אם כפר בו כ"כ ג"כ הרמב"ם בפ"ז דגזילה ז"ל אבל אם כפר בו אם חזר בו והודה אינו חייב לרדוף אחר הבעלים כו' עד אבל אם כבר נשבע כבר נתייאשו הבעלים מאחר שנשבע ואינן יכולין לתבעו עוד וחייב לרדוף אחריהן כו' עכ"ל ומדבריו נלמד דהרבותא דאפי' כפר בו הוא דהא ג"כ כבר נתייאשו הבעלים ממנו ולא יבואו עוד אחריהן לתבעו קמ"ל ויליף לה רבינו מדתנן בב"ק דף ק"ג והגוזל את חבירו ונשבע לו יוליכנו אחריו למדי ולא יתננו ליד בנו או לשלוחו אבל נותן לשליח ב"ד משמע דוקא בנשבע אבל לא נשבע בכל ענין אין צריך להוליכו אחריו וק"ל: ומ"ש אלא יודיענו כו' הא דצריך להודיעו שכך וכך גזל אע"פ שסתם גזילה מיירי שגזלה מידו ויודע הנגזל משעה ראשונה כמה גזל ומ"מ כיון דכפר בו תחלה ובא לצאת י"ש צריך להודיעו שרוצה להחזיר לו כל מה שגזל דהיינו כך וכך דאל"כ אינו יוצא בהודאתו דיסבור הנגזל שאין רצונו להחזיר לו כולו ולכאורה משמע מל' יודיענו תחלה לומר כו' שצריך הגזלן לשלוח למקום שהנגזל שם ולהודיעו שכך וכך גזלו ומשה"נ קאמר בוא וקחנו ולך והריני נותן לך ק' זהו' ממני אבל הרמב"ם כתב ז"ל אלא יהא בידו עד שיבואו ויטלו את שלהם ואף שמור"ם הוסיף וכתב ז"ל ויודיעו אותו מ"מ מדלא כתב שצ"ל ויודיעו אותו ויטלו מוכח דס"ל דה"פ עד שיבואו מעצמם למקום שהגזלן שם ואז יודיע אותו וס"ל שכל שלא נשבע ודאי לא נתייאש הנגזל ויבוא מעצמו ואז יודיע לו אמת שגזלתיך כך וכך וק"ל: אבל אם כפר ונשבע אין לו תשובה עד שיחזירנו לידו כדכתיב לאשר הוא לו יתננו וגבי נשבע לשקר כתיב [דהא כתיב] ביום אשמתו דמשמע שנשבע לשקר ומביא אשמו:

ולא יתן לא לבנו פי' לבנו של נגזל להוליכנו לאביו שמא יאנס זה בדרך וחייב ליה גזלן לחזור וליתן דאין זה השבה עד דמטי לידיה דלא גרע משואל דתנן דאם החזיר לו השואל ע"י בנו אז ע"י שכירו ולקיטו ומתה חייב רש"י שם וזה הדין שלא יתננו לא לבנו ולא ליד שלוחו של נגזל נראה דאפי' עדיין לא נשבע ג"כ דינא הכי אלא דאורחא דמילתא נקט דבשאינו נשבע דא"צ להדר ולהחזיר הגניבה ליד נגזל אלא הנגזל מהדר אחריה מסתמא לא יתננה לבנו ולשלוחו של נגזל כי למה לו להכניס נפשו בספק: אלא הוא שכירו ולקיטו ע"ל סימן ש"ס. או ממציא לו שליח דא"ל אית לי זוזי גבי פלניא ולא קמשדר להו אתחזי ליה דילמא אינש הוא דלא משכח לשדור לי על ידו וכ"כ רבינו סימן קכ"א אפי' אמר לו כן בפני עדים מ"מ כיון שלא א"ל להיות שליח שלו בעדים אינו יוצא: וכן אם עשאוהו ב"ד שליח ונתן לו יצא שם במשנה וכנ"ל וזהו תקנת חכמים שתקנו מפני השבים שלא יצטרך להוציא כמה הוצאות בהחזרתן רש"י ועד"ר:

החזיר לו כל הגוילה כו' לכאורה נראה דמיירי כשאינו בר השבה כלל והוא ג"כ מתחלה בשעת הגזילה לא היה זה ש"פ דכשהיה מתחלה ש"פ ואח"כ הוזל כ"ר לעיל ר"ס ש"ס דצריך להחזיר בגנב ג' אגודות וכמ"ש שם בס"א ע"ש: אפי' כשהגזילה קיימת כו' שם בגמרא דף ק"ה ע"א וכלישנא בתרא דר"פ דאמר הכי ופי' כשאינה קיימת פשיטא דאין צריך להוליכה אחריו שהרי אינה בעין ושוויה הוא דחייב ליתן לו והרי הוא פחות מש"פ ואפי' אם תתייקר לדידיה הוא תתייקר אלא אפי' היא בעינא וברשותיה דמרה קיימא אפ"ה לא חיישינן שמא תתייקר כו' ולהוליכה אחריו אלא יהיה בידו עד שיבוא הנגזל ליטול השאר ועד"ר: ור"י פי' כו' עד א"צ להחזירה לו משמע דר"ל דאינו בתורת השבה כלל עד"ר: אבל כל זמץ שנשאר בידו כו' אמ"ש לעיל חוץ מפחות מש"פ קאי:

מת הנגזל כו' שם במשנה דף ק"ג.

יתננה לבניו של אביו שם במשנה סוף דף ק"ח וז"ל הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו ולאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באין ונפרעין ובגמרא אמר רב יוסף אפילו לארנקי של צדקה עכ"ל המשנה והגמרא ורש"י והרא"ש שם פירשו כמש"ר כאן: והרמב"ם כתב כצ"ל בל' פלוגתא שהרי פליג עם רבינו בדינא וכמ"ש בסמוך ודברי הרמב"ם הם בר"פ ה' דגזילה: עושה חשבון כו' על הקרן בהרמב"ם כתב שם ג"כ על החומש ורבינו השמיט חומש מפני שאינו נוהג ופי' עושה חשבון ר"ל מאותם דמי גזילה עצמם יטול חלק אחד כמו שנוטל חלק בירושת שאר דברים ועמ"ש עוד בסמוך: ואם אין לו אחים כו' מוציא הגזילה מתחת ידו לבניו הרי חולק בתרתי על רבינו חדא שהוא מפרש מה שאמר במשנה לבניו או לאחיו ר"ל בניו ואחיו של גזלן ואילו לדעת רבינו אף שאין לו אחים לגזלן צריך להחזיר הגזילה לאחי אביו הנגזל והם מוקדמים לבניו של גזלן והשנית מ"ש במשנה אם אין לו פי' הרמב"ם אם אין לו אחים או בנים ומש"ה הוצרך לפרש מ"ש במשנה לוה וב"ח כו' היינו שהוא לוה מעות ומחזיקן לעצמו והב"ח גובה מהגזילה וה"ה אם יש לו ב"ח ממלוה ישנה ולרבינו ה"פ ואם אין לו פי' ממון לוותר חלקו לוה מעות מאחר ופורע בהן הגזילה ואח"כ בא הב"ח וחוזר וגובה מהגזילה ודוקא בשיש אחים או שאר יורשים שיוכל לקיים על ידם תחלת השבת הגזילה אח"כ בא הב"ח וטורף מהן אבל כשאין יורשים שיוכל לקיים ע"י תחלת השבת גזילה כ"ר אח"כ בסמוך דצריך ליתנו לצדקה ולא כתב שיבוא [ב"ח] הקדום לו ויגבנו לו בחובו כי רבינו ס"ל שאין יוצא בזה ידי השבת הגזילה ומה"ט נמי כ"ר בס"ס זה דאם גזל הגר כו' צריך להוציא הגזילה מידו ליתננו לצדקה ולא כתב כהרמב"ם שכתב שם בפ"ח ז"ל וכן הגוזל הגר כו' עד חייב להוציא מתחת ידו עכ"ל וה"ט שהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל בגוזל אביו ולא נמצא יורש זולתו דבמה שנתנו לב"ח יוצא בה ידי השבה וכנ"ל וה"ה בגוזל את הגר דאין לו יורש הדין כן ולרבינו שאינו יוצא בגזל את אביו גם בגזל הגר אינו יוצא בזה וק"ל: הואיל שיוציאנו מתחת ידו נפטר כצ"ל: ואין זה מדרך המשנה דל' המשנה דקתני דמשלם לבניו או לאחיו הרי דמקדים בניו לאחיו ולהרמב"ם הול"ל לאחיו ולבניו וכ"כ הב"י ועד"ר שם פירשתי המשנה לדעת הרמב"ם: זה אינו דלא נוטל בה מאומה ע' בב"י מ"ש בזה גם מ"ש בשם המ"מ ועד"ר: ואם אין לו נכסים שיוכל לוותר חלקו ממנו לוה מאחרים כבר כתבתי ל' המשנה דקתני ז"ל ואם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באין ונפרעין ורבינו כלל האי דקתני במתני' אם אינו רוצה או שאין לו בתרתי כתב הוא בחדא ואם אין לו כו' וה"ט דמסתמא כשאינו רוצה טעמו מפני שאומר שאין ביכלתו לוותר חלקו והן שיהיה כן האמת והיינו אין לו או שהוא כמתנצל דהיינו אינו רוצה בשניהן הדין שוה שלוה מאחרים כו' ובאשר"י לא כתב אלא אם אינו רוצה ע"ש וה"ט משום דאם אין לו נלמד ממנו מכ"ש מש"ה לא כתבו: ומש"ר כגון אם יש לו ב' אחין והוא השלישי נפרעין ב"ח מהירושה (פי' מההשבה וכן הוא ברש"י בהדיא) שליש החוב והשאר יגבה ממנו דבריו מגומגמים דמשמע דלוה מאחרים יותר מהשליש ווה למה לי כיון דאין המלוה גובה אלא שליש הגזילה לא הו"ל להלות אלא כשיעור הגבייה דהא ההלואה אינה אלא כדי לגבות ולהציל שליש הגזילה ודוחק לומר דכדי שלא יהא נראה דעושה כן בהלואה משום גביית הגזילה מש"ה לוה עודף ונראה דמשום דברוב ההשבות המלוה גובה כל הגזילה דדוקא כשמשיב לאחיו היורשי' אביהן עם הגזלן אין להמלוה לגבות [אלא חלקו] אבל כשאין לו אחין דצריך להשיב את הגזילה לאחי אביו ואם אין לו משיבה לבניהן או לאבי אביו או לאחי אבי אביו או לבניהן וכן לעולם כל הקודם לירושה קודם להשבה וכנ"ל ובכל אותן השבות זולת אחי עצמו א"ש דלוה כדי כל הגזילה והמלוה גובה מאותו יורש כל הגזילה וכנ"ל ומש"ה נקט ל' שמלוה כנגד כולו אף כשמשיב לאחיו דעצמו וק"ל: ואם אינו מוצא יורש לאביו יתננה לצדקה כיון דלא קיים תחלה השבת גזילה ודקדק רבינו וכתב ואם אינו מוצא יורש לאביו וכן הוא ל' רש"י והרא"ש ע"ש שס"ל דמ"ש במשנה משלם לבניו או לאחיו המשנה קיצר ולא נקט אלא היורשים המוקדמים ומינה נלמד דאם אין לו גם אחין מחזיר לבני אחין או לאחי אבי אביו הקרוב קרוב קודם ולעולם אינו צריך ליתנו לכיס של צדקה אא"כ אינו מוצא יורשים כלל (היה) [שיהיה] יונא ע"י בהשבת הגזילה ומפני שאין לך אחד מישראל שאין לו יורשים עד יעקב אבינו מש"ה כתבו ואם אינו מוצא שודאי יש לו אלא שאינן מצויין ליתנה להן אז צריך ליתנה לכיס של צדקה ובדרישה כתבתי דבאם מחזיר לאחיו המלוה אינו חוזר וטורף מאחיו אלא חלקו ואם השיב לאחי אביו לוה כדי כולו וטורף כולו מידם ואפשר דגם מארנקי של צדקה יכול לטרוף ואינו נותן לארנקי של צדקה אלא לצאת ידי השבה והשתא א"ש בגמ' הנ"ל ז"ל אמר רב יוסף ואפי' לארנקי של צדקה ואם לא היה ברשותו ללוות מאחרים ולטרוף ממנו ק' מאי אפי' דקאמר ואף שיש בה צד רבותא דיוצא בה ידי השבה אף שאינו מחזירה ליורשי הנגזל וכדפירש"י מ"מ אין בזה חידוש כ"כ שהרי גם בגזל הגר מחזיר לכהנים ומשום דמשלחן גבוה קזכו וה"ה לצדקה ולפי מ"ש דיכיל לחזור ולטרוף ממנו א"ש וקאי אמ"ש במשנה ואם אינו רוצה או שאין לו לוה מאחרים כו' וע"ז קאמר דכן יכול לעשות אפי' בארנקי של צדקה וק"ל ובמה שכתבתי נתיישב קצת דברי רבי' עובדיה שכתב בפי' המשניות שלו כפירש"י ורבינו ואעפ"כ כתב בסוף דבריו דאם אין לו יורשים לוה רכ"ח באין כו' ע"ש ודוק ודוחק לומר דס"ל פירושו דאין לו לוותר חלקו דיכול ללוות ממכיריו ולשלם ליורשי אביו הגזילה וב"ח חוזר וגובה חלקו מהיורשים או אם אין לאביו יורשים כלל יכול לשלם בגזילה זו חובותיו וצ"ע:

הגוזל הגר ונשבע כו' עמ"ש לעיל בס"ה בדרישה בשם ב"י ומור"ם אי נשבע הוא דוקא או לא: ומ"ש אפי' זקפה עליו במלוה דהשתא הו"ל נכסי הגר ר"ל ל"מ אי מת הגר אחר שנשבע לי ולא הודה דאז פשיטא דלא יהנה מהגזילה דדין תורה הוא דמיד שמודה לאחר מיתה קנאו השם ונתנו לכהנים אלא אפילו הודה להגר בחייו וזקפו עליו במלוה לפרוע לו לאחר זמן והי"א דהו"נ כשאר הלואה שלוה מהגר ומת דזוכה הלוה במה שבידו קמ"ל: ומ"ש דצריך ליתנה נתבאר ממ"ש לעיל בסמוך ובזה הוא שוה להגוזל מחבירו ולא נמצא לו יורש דאינו יוצא ידי חובתו עד שיוציאנה מידו ליתן לצדקה ועד"ר: