אין השואל רשאי להשאיל - טור חושן משפט סימן שמ״ב

אין השואל רשאי להשאיל אפי' שאל ס"ת וכו' אינו רשאי להשאיל לאחרים בבריית' וגמ' בפרק אלו מציאות (בבא מציעא כט:): כתב הריף בפרק המפקיד דהא דאמר ר"ל אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד אע"ג דאינו רשאי אי איכא סהדי דלא פשע בה לא מחייבינן ליה דהא גבי שוכר פרה מחבירו ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא כדרכה מתה לא מיחייב שוכר לשלומי מדיליה ואע"ג דהשאילה לאחר עכ"ל. וכתב הריטב"א מיהו ש"ח או ש"ש שאין לו רשות להשתמש בפקדון אם השכירו או השאילו דכ"ע חייב באונסין כדין שולח יד בפקדון והיינו דנקט הכא שוכר ושואל עכ"ל: [%א] כתב מהרי"ק בשורש ו' אין השואל רשאי להשאיל וכו' היינו אפי' כשהשומר הראשון קל שבקלים והשני אדיר שבאדירים: [%ב] כתב הרשב"א בתשובה בסי' אלף קמ"ה לא אמרו אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלין שאין דרכן של בני אדם להשתכר ולהשאיל עמהם מפני שאפשר להבריחם ואינו רוצה שיהיו מטלטלין אצל אחרים אבל מטלטלין שאין עשויין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהשאל עמהם משכיר ומשאיל לאחרים וזהו שאמרו בפרק האומנין (צט:) השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך וכו' ולא בשכירות בלבד אמרו אלא אפי' בשאלה שלא תאמר מי שהשאיל לא היה בדעתו להשאיל ולעשות חסד אלא לזה דגרסינן בפרק אלו נערות (כתובות לד:) הניח להם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה ועיין עוד שם:

ומ"ש ואם השאיל לאחרים אפילו נתקלקל מחמת המלאכה ששאלו בשבילה חייב אלא א"כ שיש לו ראיה שיכול ליפטר בה אילו היתה בידו כדפירשתי לעיל בסי' רצ"א:

אין השואל רשאי להשאיל אפילו שאל ס"ת וכו'. אע"ג דס"ת נוח להתקלקל בטשטוש וקריעה ומאי אפי' מ"מ כיון דעושה מצוה רבה בשאלתה סד"א דשרי טפי דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה קמ"ל דלא ומיהו נראה דוקא ס"ת דנוח להתקלקל אבל דבר שאינו נוח להתקלקל כגון טלית של מצוה ותפילין יכול להשאיל דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה היכא דליכא חששא דקלקול:

אין השואל רשאי להשאיל כו' בב"מ ד' כ"ט והטעם דלא ניחא ליה שיהא פקדונו ביד אחר מפני שיוכל השני להבריחם אבל בית וכיוצא בזה שאינו יכול להבריח מותר להשאיל וע"ל סי' שט"ז וסתם רבינו וכתב אינו יכול להשאיל ור"ל אפי' לאותו דבר שהשאילו לו דאילו לדבר אחר מהיכא תיתי דמותר: אפי' שאל ס"ת כו' פי' אפי' שאל זה הראשון ס"ת שעשה מצוה בשאלתו לכל מי שיבוא לשאול ולקרות מתוך ס"ת שלו וניחא ליה לאינש לעיעבד מצוה בממוניה קמ"ל דאפ"ה זה השואל לא ישאיל בלי רשות:

אפי' נתקלקל מחמת מלאכה ר"ל כגון ששאלו קורדום לבקע עצים וגם השני בקע בה עצים ונשברה (בה) בשעת מלאכה מ"מ בזה שאין עדים וראיה ע"ז חייב הראשון דאמר המשאיל השני אינו נאמן לי בשבועה דילמא פשע בה או שינה בה ואפי' הוא נאמן מ"מ כיון דנתקלקל מצא הקפידא מקום לנוח ונחה ועד"ר: אא"כ שיש לו ראיה כו' ע"ל סי' ש"ז ורצ"א: