המקבל שדה לזורעה מין ידוע ובא - טור חושן משפט סימן שכ״ד
המקבל שדה לזורעה מין ידוע ובא. טור חושן משפט סימן שכ״ד, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.
חושן משפט · סימן שכ״ד
החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורין לא יזרענה חטין שמכחישין השדה יותר וכן אם התנה לזרעה תבואה לא יזרענה קטניות שמכחישין את השדה יותר חטין יזרענה שעורין קטנית יזרענה תבואה בד"א בחכירות לפיכך אין לו לשנות מדבר שאינו מכחיש לדבר המכחיש כגון משעורין לחטין ומתבואה לקטנית אבל בקבלנות יכול מקבל לשנות לדבר המכחיש אם הוא טוב יותר ואינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפילו אם אינו מכחיש כל כך בד"א בא"י אבל בבבל וכיוצא בה שהיא לחה יכול לשנות מאיזה מין שירצה:
החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורים לא יזרענה חטים חטים וכו' וכן אם התנה לזרוע תבואה לא יזרענה קטנית וכו' חטים יזרעה שעורים קטנית יזרענה תבואה משנה בפרק המקבל (שם) זו היא גירסת רש"י אבל הרי"ף והרמב"ם ז"ל גורסים קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית: ומ"ש במה דברים אמורים בחכירות וכו' אבל בקבלנות יכול מקבל לשנות לדבר המכחיש אם הוא טוב יותר וכו' כן כתב רש"י וז"ל הא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות הא אמרינן תכתוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי זה וכתב ה"ה בפ"ח מהלכות שכירות ואין כן דעת הרמב"ן לפי מה שקדם בדין הפשתן אלא בהפך דאי בקבלנות קבלה אפי' קבלה לחטים לא יזרענה שעורים שה"ז אומר חטים אני רוצה וכן משעורים לחטים ועיקר עכ"ל: ומ"ש בד"א בא"י אבל בבבל וכיוצא בה שהיא לחה יכול לשנות מאיזה מין שירצה שם בגמ' (קז.) מתני ליה רב יהודה לרבנן תבואה יזרענה קטנית א"ל והא אנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית אמר ליה ל"ק הא לן והא להו ופרש"י מתני' בא"י קאי שהיא מקום הרים ואיכא למיחש לכחשא דארעא אנן השתא בבבל קיימינן שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים וליכא למיתש לכחשא דארעא הילכך משנה לכל מה שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית וכך הם דברי הרא"ש אבל גירסת הרי"ף והרמב"ם מתני ליה רב יהודה לרבנן תבואה לא יזרענה קטנית אמר ליה והא אנן תנן יזרענה קטנית אמר ליה לא קשיא הא לן והא להו ולפי זה ה"ק בבל וכיוצא בה לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית שם מכחשת את הארץ :
החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורין וכו'. משנה שם אליבא דת"ק וכן פסק הרמב"ם בפרק ח' דהלכות שכירות ואע"ג דרשב"ג פליג ואוסר לשנות אפי' מחטין לשעורים ומקטנית לתבואה והלכה כרשב"ג במשנתינו כאן מוכרחת הסוגיא דלית הלכתא כרשב"ג מדאמר בגמרא מתני ליה רב יהודא לרבין תבואה יזרענה קטנית א"ל והאנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית א"ל לא קשיא הא לן הא להו ולרשב"ג אין חילוק בין לן בין להו לעולם אסור כדרבה וכו' פירוש דטעמא דרשב"ג דשמא אשתקד זרעה שעורים וכשזורעים אותה ב' שנים רצופים חטין או שעורים מתקלקלת כמו שפירשו התוס' והרא"ש לדברי רבה ורבה בבבל היה וקאמר האי מאן דניחא ליה דתיתבר ארעיה ליזרע שתא חטי ושתא שערי וכו' ע"ש (ריש דף ק"ו): ומ"ש רבינו [בד"א] בחכירות היא ע"פ פרש"י:
החוכר שדה מחבירו כו' משנה שם דף ק"ו אליבא דת"ק ורשב"ג אוסר ומפרש בגמרא טעמא דרשב"ג מפני שהארץ מתקלקלת כשמשנה לזרוע בה מה שאין רגילין לזרעה והאי דהחכירו לזרוע חיטין אמרינן ודאי דרכו לזרוע בה חיטין ובגמרא ריש דף ק"ו גרסינן מתני כו' [עיין לשון הגמרא בב"ח] כן הוא גירסת רש"י והרא"ש ורבינו ועפ"ז מבוארין דברי רבינו ועבד"ר ומכאן מוכח דהרא"ש ורבינו לא פסקו כהכלל שאמרו בכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ כו' וכן מוכח בסי' של"א וכמ"ש שם גם הוכחתי כן בר"ס קס"ג בפרישה וגם בא"ח בסי' תל"ג במטה החולקת כל הבית כו' שכ"ר על דברי רשב"ג הן דברי יחיד כו' ועי' מ"ש על הגהות מור"ש ז"ל בזה: אם הוא טוב יותר דאמרי אינשי ליכחוש ארעא ולא ליכחוש מרא והרי הוא נהנה בשינוי זה רש"י והאי ליכחוש ארעא כו' הוא ל' גמרא שם דף ק"ד ופי' ולא ליכחוש מרא שיטול פחות וירעב הוא ובני ביתו: אבל בבבל כו' שהיא טבועה בבצעי מים וליכא למיחש לכחשא דארעא וכן פירש"י והרא"ש ודעת הרי"ף והרמב"ם יתבארו בדרישה ע"ש ודקדק רבינו וכתב בבבל וכיוצא בו ללמדנו דאף בשאר ארצות הדין כן וכ"כ נ"י דכל ח"ל דין בבל יש לו לענין זה ע"ש:
נחלת הכלל · Tur Choshen Mishpat: Vilna, 1923
על הסימן הזה
טור חושן משפט סימן שכ״ד, מתוך חלק חושן משפט. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
