דין מתנת שכיב מרע במקצת או בכולה - טור חושן משפט סימן ר״נ

כתב נ"י פרק מ"ש דף ר"ל ע"ב מיהו אם כתב בשטר מהיום בעי קניין דכל שמקנה מחיים לא קני בדיבור אלא אי לא אמר מהיום אע"ג דיש בו זמן לא בעי קניין ולא אמרינן בזו זמנו של שטר מוכיח עליו וע"ש וכ"כ רבינו ירוחם בנכ"ד כ"ע נ"י פרק י"נ ד' רט"ו ע"ב דאין לחלק במתנת ש"מ בין שנותן לאחר זמן או שנותן מיד לאחר מיתתו וכ"מ מתשובות הרשב"א שכתבתי לעיל ס"ס רמ"ח:

וכן מבואר לקמן בסימן זה כדברי הרמב"ן וכמו שאכתוב לקמן ונ"ל ללמוד מזה דש"מ שנתן מתנה והתנה שיהיו מתנותיו כמתנת בריא ולא קבל קניין עליה דמתנתו בטילה מאחר שחפץ ליתן במתנת בריא צריך קניין ומאחר דלא קנה המתנה בטילה וכ"מ מההיא דכתבתי לעיל ריש סימן זה מנ"י במתנת ש"מ שכתב בו מהיום כו' ולכן צריכין הסופרים ליזהר בצוואה זו כי ראיתי הרבה צוואות שקלקלו הסופרים וכתבו במתנת בריא לשופרא דשטרא בצוואה שלא היה בו קנין ונ"ל שקילקלו בזה וגרעו כח הצוואה ויש ליזהר:

ועיין בהר"ן פרק מי שאחזו ד' תקפ"ח ע"ב דפליג בהא וע"ש:

וכתבו התוספות פרק מ"ש דאע"ג דידעינן דהנכסים אינן של פלוני אפ"ה קנאן על ידי הודאה זו ולא יוכל לחזור בו וע"ל סימן פ"א אם הודה אם צ"ל אתם עדים כב"י לקמן סי' רנ"ב בשם הרשב"א האומר רוצה אני שיהיו מטלטלין אלו לשמעון הרי זה לשון הקנאה ולא לשון הודאה אבל אם אמר מטלטלין אלו לשמעון או שאמר יש לשמעון בידי הוי לשון הודאה עכ"ל. ועיין במרדכי פרק מי שמת אי מהני הודאת שכ"מ בהלואה וע"ש דף רצ"ה ע"ג:

וכתב ריב"ש עוד שם דאפי' תפסו העניים מוציאין מידם וע"ש אבל במרדכי פרק מ"ש דף רצ"ו ע"א פסק כדברי הרא"ש דבהקדש והפקר לעניים דהוה איסורא אזלינן לחומרא וכתב מהר"ד כהן בתשובה סי' ל' דאף לדברי הרא"ש דוקא מסתמא אם עומד אין המתנה בטילה אבל מיהו יוכל לחזור בו ומהר"ם פד"ו פסק בתשובה סימן ט' דלא נקטינן בזה כדברי הרא"ש אלא כדברי החולקים עליו וכ"נ דעת ב"י. וכ"ע במרדכי פרק מ"ש ע"ב באלמנה שצותה ליתן לאחר מותה את כל אשר לה בחדרה להקדש ולמחרת צותה ליתן את אשר בחדרה לאחיה ולא היה לה רק חדר אחד ופסק דיכולה לחזור מן ההקדש ואפי' למ"ד דמתנת הקדש אינו חוזר היינו בסתם מתנת שכ"מ אבל כאן שצותה בפירוש ליתן לאחר מיתה פשיטא שיכולה לחזור בה קודם לכן ועיין בזה בהגהות מרדכי דב"ב דף רס"א ע"ד באשה שכ"מ שצותה להקדיש נכסיה לאחר מותה גם לעיל ס"ס רמ"ב נתבארו דינים אלו:

וכתב המרדכי בתשובת מוהר"ם ע"ד דכמו שקנין מהני כן משיכה או מסירה או הגבהה מהני כל אחד לפי קניינו וקרקע בכסף ושטר וחזקה והא דמהני תפיסה דוקא במתנת שכ"מ במקצת דאם עמד אינו חוזר ולכך מהני תפיסה מחיים כמו קנין אבל מתנת מצוה מחמת מיתה דיכול לחזור אם עומד אף תפיסתו דמחיים לא מהני דהא יכול לחזור בו ולכן אם נתן אחר תפיסתו לאחרים לא מהני תפיסה וקנאן האחרים וע"ש איזה תפיסה מהני והאריך שם בדין זה וע"ל בדברי רבינו דלא משמע כן שהרי כתב לקמן גבי זיכה לו ע"י אחר דלא מהני אא"כ בא ליד המקבל מתנה משמע דאם בא לידו מיהו קנה מיהו יש לחלק דהתם כתב לו ג"כ שטר זיכוי וע"ל:

מזה יש ללמוד ג"כ לדין שכתבתי ריש סימן זה דאם כתב בצוואת שכ"מ שנותן במתנת בריא ואין בו קנין דמתנתו בטילה דהרי כתב הרמב"ם דאם כתב לו דנותן במתנת בריא יש לו דין מתנת בריא והוא פשוט לדעתי ולא כתבתי כן רק שראיתי תשובת הרב בעל ב"י שכתב בה שקנה בכה"ג משום דתלינן בט"ס ואני השבתי לו בזה ובאו דברי שנינו לפני מוהר"ם מפדוו"ה והסכים לדברי דלא קנה כמו שמבואר מהראיות בתשובות הנכתבות ע"ז וע"ל סי' רנ"ג עוד מזה:

ולא משמע כן מדברי רבינו שכתב דהוי כמו מתנת בריא וצריכה קנין משמע אבל בלא קניין אינו כלום ועיין בזה בתשובת הרשב"א סימן אלף נ"ח:

כתוב בתשובת הרא"ש כלל י"ג סימן ט"ו בראובן שהיה בידו ספרים של שמעון ושמעון נתן במתנת שכ"מ כל אשר לו לבתו וראובן אומר ששמעון צוהו להקדיש הספרים ופסק דמתנת בתו קודמת כי הקנה לה מטלטלין אגב קרקע ומוציאה היא הכל מיד ראובן וע"ש חילוקים בזה:

כתב המרדכי ריש אלמנה ניזונת באחד שצוה לראובן ליתן מה שבידו לשמעון אביו ושמעה אשתו ולא מיחתה ואח"כ חזר להלוך על משענתו בביתו ואח"כ הכביד עליו חליו וחזר וצוה לראובן ליתן מה שבידו לשמעון ואז שמעה אשתו ומיחתה ופסק ראב"ן דקנה שמעון דהא השכ"מ לא חזר ממתנתו אדרבה החזיקה ואע"ג דמיחתה אשתו אז מ"מ קנה שמעון מכח מתנה הראשונה ועוד דהמתנה הב' היתה במעמד ג' ומיד קנה שמעון ואין בהמחאת אשתו כלום וע"ש וכן תשובה זו היא במרדכי פרק מ"ש דף רנ"ו ע"ב וע"ל סימן ר"ס אימתי אמרינן דביטל מתנה אחרונה את הראשונה ועיין בתשובת מיימוני ס"ס קנין סימן י"ב מדין אחד שנתן נכסיו במתנת שכ"מ ואח"כ נמצא מקצת נכסיו ביד אחד והוא אומר שנתנו לו תחלה וע"ש גם בתשובות הרא"ש כלל ק"ז ס"ב מדין זה וע"ל ס"ס קכ"א מדיני מתנת שכ"מ:

וכ"ה במרדכי פ' מ"ש דף רנ"ז ע"א אמנם במרדכי סוף פ"ק דגיטין בשם ר' יואל דבכה"ג לא יוכל לחזור בו וע"ש:

ועיין בזה בתשובת מהרי"ל סימן ע"ה:

וכ"ה בנ"י פ' מ"ש דף ר"ל ע"ב אבל במרדכי שם דף רנ"ז ע"א דאם א"ל בעל פה לא בעינן יפוי כח וכ"פ המרדכי פרק אף על פי:

ועיין בתשובת מוהר"ם פדו"ה סימן כ"ו שהאריך בזה וכתב מוהר"ם כ"ש אם כתב בשטר דשטר זה יהא בכל אופן המועיל או יהא נדרש לטובת בעל השטר דמהני והוה כאילו כתב ביה יפוי כח וע"ש וכתב נ"י דף ר"ל ע"א דאף אם כתב לו ליפוי כח אפ"ה אם עומד חוזר בכל מתנת שכ"מ וכ"כ שם המרדכי פ' מ"ש ע"א ועיין במרדכי פרק מי שאחזו דף תרי"ג מדיני יפוי כח כתב מהרא"י בפסקיו סימן ר"ל הא דאמרינן דילמא לא גמר להקנות אלא בקנין או בשטר אין חילוק בין ת"ח שיודע להקנות לעם הארץ שאינו יודע להקנות אבל יש לחלק בין אם השכ"מ ביקש הקנין או שהמקבל ביקש הקנין שאז בודאי הקנין אינו אלא ליפוי כח וע"ש ובתשובת הריב"ש סימן קס"ז על מתנת שכ"מ שהיה כתוב בה קנין בלא יפוי כח רק אח"כ שאלוהו עדים אם קיים צוואה זו ואומרים הן (שמקיימים) [שקיים] ופסק דזה הוי כיפוי כח ועיין בתשובה סימן שמ"ה אי הקנה לאחד באגב וקנין סודר אימתי בעינן שיכתוב ליפות כח:

וכתב מהרי"ק שורש צ"ד הא דמהני אם כתב בלשון צוואה היינו שהגיע השטר לידו מחיים אבל בלא"ה לא וע"ש ובתשובת מהרד"ך בית ל' שהאריך בזה:

וע"ל סימן ס"ח מדין צוואה הנעשית לפני ערכאות של עכו"ם אי מהני וכן לקמן ס"ס רנ"ג יתבאר דין זה בדברי רבינו:

ועיין לקמן ס"ס רנ"ב מדין מצוה לקיים דברי המת:

וכתב המ"מ פ"ט מה"ז כ' הרמב"ם אע"פ שקנו מידו כדי ליפות כח אפ"ה יכול לחזור בו ודוקא בנותן כל נכסיו דאז אין המתנה חלה אלא לאחר מיתה אבל במקנה ליה במקצת נכסיו וקנו מידו ודאי קנה דהוי כמתנת בריא וע"ש עוד חילוקים מדין זה. כתב המרדכי ס"פ י"נ השיב רבינו גרשום על ראובן שצוה לשמעון אפוטרופוס שלו כך וכך תן לבני ודאי דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו אבל אם לא א"ל מה שיתן לו אלא א"ל ידך כידי ופיך כפי לחלק הנכסים אחר מותו כפי מה שירצה יש ללמוד מדבריו שלא נתן מחיים כלום אלא שמסכים למה שיעשה שמעון אחר מותו ואין מתנתו כלום דמיד שמת נפלו הנכסים קמי יתמי ושוב אין לאפוטרופוס זה כח בהן וכתב שם דרשב"ם מפקפק בה וחולק על ר"ג וס"ל דיש כח ביד אפוטרופוס לעשות מה שירצה ובתשובת הרשב"א סימן אלף קמ"ז משמע קצת כדברי ר"ג וכ"נ דעת מהרי"ק שורש צ"ד וכן פסק בהדיא בתשובת הרשב"א סימן תס"ד והאריך שם בתשובות דאין מוסיפין כלום על דברי שכ"מ ואין ליתן אלא מה שנתן הוא עצמו בחייו וכ"פ שם בתשובות סי' תתקי"ח דלא אזלינן בתר אומדנא בדברי שכ"מ ואין כותבין אלא מה שאמר בפירוש אבל ב"י כ' מתשובות ריב"ש כדברי רשב"ם דאזלינן בתרה ומדכתב ואע"ג שאמר כך וכך יחלוקו מנכסי או מממוני לא אמרינן דמיד שמת נפלו הנכסים קמי יתמי וכ"נ דעת הרד"ך בתשובות בית ל' ועיין לקמן סימן ר"ך מדין אחד שמינה אפוטרופוס לבניו הגדולים אי מהני וע"ל סימן ס' שכ"מ שהקנה מטלטלין ואח"כ אמרו יתומים שבשעת המתנה לא היו מטלטלין ברשותו:

וכן משמע בתשובותיו שהביא המרדכי פרק יש נוחלין ד' רנ"ד ע"א וע"ש שהאריך בזה וכ"כ מוהר"ם פד"ו בתשובותיו סימן נ"ב וע"ש וכן נראה מתשובות ריב"ש סימן י"ז וע"ל סימן רנ"ז כתבתי ישוב אדברי מוהר"ם ושלא יחלוק אדברי רשב"א:

כתב בפסקי מהרא"י ז"ל סימן נ"ט מי שבקש מיורשיו שיעשה כך וכך מיקרי צוואת שכ"מ ומה שבקש לחזק הענין עשה :