פירות כוורת ופירות שובך באיזה - טור חושן משפט סימן רי״ג

המוכר פירות שובך וכו' ז"ל הרמב"ם בפכ"ג מה"מ והוא נלמד מדתנן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ') הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל ג' נחילין וכו' ומדמפרש דיני מכירתה אלמא דקנה וכתב הרמב"ם דטעמא משום דאינו מוכר יונים שיולדו וכו' אלא דאכתי איכא למיבעי' מ"ש דכי היכי דבמוכר פירות שובך או פירות כוורת אמרינן דהוי כמוכר שובך או כוורת לפירותיהם ה"נ במוכר פירות דקל נימא דקנה משום דאינו אלא כמוכר דקל לפירותיו ואיפשר דכיון דמוכר פירות אילן או פירות שדה אין לו רשות ליכנס בקרקע שלא ברשות בעל השדה והטעם לפי שרוב האילנות אינם צריכים עבודה אלא פירי ממילא רבו ואע"פ שיש אילנות שצריכים עבודה סתם מוכר פירות לחבירו כבר האילן והשדה נעבדים ואין לו ליכנס בשדה אלא בשעת אסיפת הפירות ואפילו אם מכרם לו קודם עבודה אינו צריך ליכנס בשדה אלא ימים מספר שהם צריכים לעבודה ואחר כך לא יכנס עד האסיף מה שאין כן בלוקח פירות שובך שהוא צריך ליכנס שם בכל יום להאכיל היונים ולוקח פירות כוורת גם הוא צריך לבקרם בכל יום להכניס הנחיל היוצא פן ילך לו ודומה ללוקח אמת המים שאע"פ שכונתו לדגים שלב"ל המכר קיים לפי שבכל יום הולך לצוד ציד ועי"ל דכיון דשובך וכוורת הם טפילים לגבי פירותיהם דסתמן אינם שוים כ"כ הו"ל כמוכר שובך וכוורת לפירותיהם מה שא"כ במוכר פירות אילן ושדה שהם טפילים לגבי אילן ושדה: (ב"ה) והראב"ד כתב על מה שכתב הרמב"ם אלא מוכר הוא שובך לפירותיו או כוורת לדבשו א"א שאמר לו כך עכ"ל אין זה כמשמע מדברי הרמב"ם ועוד דא"כ מאי איצטריך לאשמועינן הא כבר אשמועינן דבית לדירה ואילן לפירותיו מהני וה"ה לשובך וכוורת: והבצים והאפרוחים שהם עתה בשובך וכו' בסוף חולין (דף קמ) לוי בר סימי אקני פירות שובכו לר"י אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו למאי אי למקניא נקנינהו ניהליה בסודר הנהו פירי חדתי הוי דלוי בר סימי גופיה לא הוה קני להו וה"ק ליה זיל טרוף אקן דליתגבהו וליקנינהו לוי בר סימי והדר ליקנינהו ניהלך בסודר ופרש"י ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם מעולם ולא קנתה לו חצרו ללוי דאסור לזכות בהם כל זמן שהאם רובצת עליהם ולוי היה צריך לילך לקנות ומה שלא קנה אינו יכול להקנות ואם יקנם לו בסודר יכול לחזור בו: זיל טרוף אקן דליתגבהו. אמהות: וליקנינהו. לוי לפירות על ידי חצרו משמע מדבריו שאם עמדה האם מעליהם אפילו שעה א' כבר זכתה לו חצרו ללוי ולא היה צריך שוב לטרוף על הקן אבל הרמב"ם בפכ"ג מה"מ כתב הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו ודבר זה גזירת חכמים ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך שיפרחו האמהות ויגבהו מעל הארץ ואח"כ יקנה אותם בקנין או ע"ג קרקע וכו' ולאו למימרא דלהרמב"ם אפילו עמד האם מעליהם לא זכתה לו חצרו כל זמן שלא פרחו דא"כ אפילו שיטפח על השובך מה בכך הא אם תחזור האם עליהם נמצא שלא זכתה לו חצרו ואף כי יש ליישב דכיון דכשהוגבהה האם מעליהם הקנה לאחרים כיון שנכנסה עליהם רשות אחרים תו לא פקע לענין דלא מצי הדר ביה ומ"מ יקשה דבפי"ג מה"ש בדין שילוח הקן כתב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בעלייתו וכו' אינן מזומנים ולא קנה לו חצרו ואם איתא הכי הול"ל אסור לזכות בביצים או באפרוחים כל זמן שלא פרחו לפיכך אפילו היו ביצים או אפרוחים שלא פרחו בעלייתו וכו' אלא ודאי כל שעמדה האם אפילו שעה אחת זכתה לו חצרו אבל כשלא עמדה אסור לזכות בביצים או באפרוחים ואע"פ שאינו זוכה באם והתורה לא אסרה אלא שלא ליקח האם על הבנים אבל ליקח או לזכות בבצים ושלא ליקח את האם לא מיתסר מדאורייתא אבל חכמים אסרוהו גזרה שמא יבא ליקח האם על הבנים ושלא פרחו דנקט הרמב"ם לאו דוקא דאע"ג דלא פרחו אם עמדה האם מעליהן זכתה לו אלא אורחא דמילתא נקט דכל שלא פרחו אין דרך האם לעמוד מעליהם וה"ה שכתב ופירש המחבר פירי חדתי שלא פרחו ורש"י פי' שהטיל' אותם האם ולא עמדה מעליהם עכ"ל דמשמע מדבריו דלהרמב"ם אפילו עמדה האם מעליהם כל זמן שלא פרחו לא זכתה לו לא נראו דבריו בעיני מהטעם שכתבתי לעיל:

המוכר פירות שובך וכו' עד סוף הסימן הוא ל' הרמב"ם בפכ"ג ממכירה וכתב ב"י הוא נלמד מדתנן פ' הספינה הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה וכו' מדמפרש דיני מכירתם אלמא דקנה וכתב הרמב"ם דטעמא משום דאינו מוכר יונים שיולדו וכו' אלא דאכתי איכא למיבעיא מ"ש דכי היכי דבמוכר פירות שובך או פירות כוורת אמרינן דהוי כמוכר שובך או כוורת לפירותיה הכי נמי במוכר פירות דקל נימא דקנה משום דאינו אלא כמוכר דקל לפירותיו ואיפשר דכיון דמוכר פירות אילן או פירות שדה אין לו רשות ליכנס בקרקע שלא ברשות בעל השדה אלא בשעת אסיפת הפירות לא משמע שמכר לו רק הפירות מה שאין כן בלוקח פירות שובך שהוא צריך ליכנס שם בכל יום להאכיל היונים ולוקח פירות כוורת גם הוא צריך לבקר בכל יום וכו' הו"ל כמוכר שובך לפירותיו וכ"כ בספר כסף משנה והאריך בזה ואני לא ידעתי ליישוב זה שום יד ורגל בגמרא ובפוסקים ועוד כתב ב"י וז"ל ועי"ל דכיון דשובך וכוורת הם טפלים לגבי פירותיהם דסתמן אינן שוים כל כך הוה ליה כמוכר שובך וכוורת לפירות מה שא"כ במוכר פירות אילן ושדה שהם טפלים לגבי אילן ושדה עכ"ל ולפע"ד דאין זה אמת שהרי שנינו בפ' הספינה מכר כוורת מכר דבורים מכר שובך מכר יונים משום דדבורים בטלי לכוורת דקביע וכן היונים בטלים לשובך דקביע ולהכי מכר פירות כוורת לא מכר כוורת מכר פירות שובך לא מכר את השובך וכדמשמע ממאי דתנן התם הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין וכו' דאלמא דלא בטל השובך לגבי יונים ולא הכוורת לגבי דבש וכן פי' רשב"ם להדיא במשנת מכר כוורת מכר דבורים וכו' וכתב דמילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למתני. אלא נראה ליישב הקושיא בדרך זה דכאן דאמרינן דמוכר השובך לפירותיו מיירי במפרש שמכר כל פירות הכוורת ופירות השובך בלא שום שיור דהשתא ודאי אמרינן בזה מכר פירות כוורת מכר גם הכוורת מכר פירות שובך מכר גם השובך וכדאיתא בתוספתא הביאה הרא"ש לשם וכמו שיתבאר לקמן בסימן ר"ך סעיף י"ט וכ' וזהו שכתב הרמב"ם ורבינו ואין זה מוכר דבר שלא בא בעולם שאינו מוכר היונים שיולידו והדבש שיבא לכוורת כלומר שאינו מוכר אותם בלבד אלא מוכר גם הכוורת והשובך דכיון שמפרש שמכר כל פירות הכוורת וכל פירות השובך אין דרכן של בני אדם למכור כל הדבורים וכל היונים כשדעתו לשייר הכוורת והשובך אלא ודאי מדמכר כל פירות השובך וכל הכוורת בעל כרחך דמכר גם הכוורת והשובך ואמרינן דהוה ליה כאילו אמר בפירוש דמוכר השובך לפירותיו והכוורת לפירותיו והרי הוא כמוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה לפי שמוכר לו בלא שיור וכמוכר אילן לפירותיו דמיא אבל במוכר פירות דקל אעפ"י שמוכר לו כל הפירות בלא שיור אפילו הכי לא מכר האילן לפי שדרכן של בני אדם למכור כל פירות האילן ולשייר האילן לעצמו: והבצים והאפרוחים שהם עתה בשובך וכו' בסוף חולין לוי בר סימון אקני פירות שובכו לרב יודא אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו. למאי אי למקניא ניקנינהו ניהליה בסודר הנהו פירי חדתי הוו דלוי בר סימי גופיה לא הוה קני להו וה"ק ליה זיל טרוף אקן דליתגבהו וליקנינהו לוי בר סימי והדר ליקנינהו ניהלך בסודר. וכתב ב"י דלהרמב"ם כשלא עמדה מעליהם אסור לזכות בבצים או באפרוחים ואע"ג דלא מיתסר מדאורייתא כשאינו רוצה לזכות גם באם דהתורה לא אסרה אלא שלא ליקח האם על בנים אבל חכמים אסרוהו גזירה שמא יבא ליקח האם על הבנים אבל אם האם עמדה מעליהם אפילו שעה אחת זכתה לו חצרו ושלא פרחו דנקט הרמב"ם לאו דוקא דאע"ג דלא פרחו אם עמדה האם מעליהם זכתה לו אלא אורחא דמילתא נקט דכל שלא פרחו אין דרך האם לעמוד מעליהם וה' המגיד שכתב ופירש המחבר פירי חדתי שלא פרחו ורש"י פי' בצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם עכ"ל דמשמע מדבריו דלהרמב"ם אפילו עמדה האם מעליהם כל זמן שלא פרחו לא זכתה לו חצרו ולא נראו דבריו בעיני עכ"ל. ושרי ליה מאריה כי הדברים ברורים ופשוטים שאין כאן שום מחלוקת בין פירוש רש"י למה שפירש הרמב"ם ז"ל אלא שהרמב"ם ז"ל בא לבאר דאע"ג דרב יודא אמר רב לא אמר בסוף חולין אלא שאסור לזכות בבצים כשהאם רובצת עליהן לאו דוקא בבצים אלא ה"ה נמי אפרוחים שלא פרחו וכדמשמע מן האסמכתא דמייתי התם שנאמר שלח תשלח את האם והדר הבנים תקח לך דבנים דקרא איירי נמי באפרוחים שלא פרחו והא דנקט שלא פרחו משום דתנן התם היו שם אפרוחין מפריחין או בצים מוזרות פטור מלשלח ואם כן מותר לזכות באפרוחים שפרחו אפילו כשהאם רובצת עליהם ואינו אסור אלא באפרוחים שלא פרחו דאותן דוקא דינם כביצים וזהו שאמר הרב המגיד דרש"י פירש פירי חדתי בצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם כלומר ולא פירש דמיירי באפרוחים שלא פרחו והרמב"ם פירש פירי חדתי שלא פרחו כלומר ביאר בדבריו שאף האפרוחים שלא פרחו איכא בהו הך איסורא דגזרו חכמים שאסור לזכות בהם כשהאם רובצת עליהם משום חששא דשמא יהא זוכה גם באם ועובר משום לא תקח האם על הבנים ומשום הני צריך לטפח על השובך כדי שיגבהו האמהות מעליהם ואז זכתה לו חצרו לבצים ולאפרוחים שלא פרחו ואחר כך יקנה וכו' והיינו ודאי דכיון שעמדה אפילו שעה אחת כבר זכתה לו חצרו וכו'. ומ"ש הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות שחיטה שהביא בית יוסף איירי נמי באפרוחים שלא פרחו וכמבואר באותו פרק ע"ש:

היונים שיולדו כצ"ל: אלא מוכר השובך לפירותיו כו' פירוש מסתמא דעתו למכור השובך והכוורת לפירותיהן דאל"כ למה תלה הפירות בכוורת ובשובך הרי לאו מהן יוצאים אלא מהיונים ומהדבורים והול"ל פירות יונים או פירות דבורים מכור לך וא"ת מפני שלא הייתי יודע מאיזה דבורים שלו מוכר גם עתה בכוורת אינו יודע שהרי הרבה כוורת ונחילין יוצאין מהן יש לו וכמ"ש ל' רשב"ם ובס"ס ר"ך ע"ש ומדקאמר פירות שובך או פירות כוורת ש"מ שמכר הכוורת והשובן לפירותיהן משא"כ לעיל סי' ר"ט גבי מוכר פירות דקל דמסתמא כוונתו כפשוטו הפירות שיצאו מהדקל מכורין לך ולהכי צריך שיאמר בפירוש האילן מכור לך לפירותיו וק"ל: ומ"ש ה"ז כמוכר אמת המים לחבירו כו' כוונתו דל"ת איך מכורין היונים בכלל השובך כיון שאינם יוצאים ונבראים מגוף השובך אלא נתגדלו בתוכו ונבראים זה מזה ע"י פריה ורביה מש"ה כתב שהוא דומה לאמת המים כו': ומ"ש וכמוכר אילן לפירותיו אינו דומה לו ממש שהרי שם הפירות נבראים ממנו אלא אחר שכתב שהוא דומה לאמת המים סיים וכתב דנמצא דהמוכר פירות השובך הו"ל כמוכר אילן לפירותיו וכן הוא מדוקדק מל' הרמב"ם בפכ"ג דמכירה ע"ש ועד"ר ומ"ש כאן נראה בעיני נכון יותר: והביצים והאפרוחים כו' ר"ל כ"ז שלא פרחו האפרוחין שאז דוקא יש בהן חיוב [שילוח] האם וכמש"ר בי"ד סי' רצ"ב והרמב"ם פי"ג דה"ש וילפי' ליה מדכתיב והאם רובצת על האפרוחין או על הביצים אפרוחים דומיא דביצים מה ביצי' צריכין לאמן אף אפרוחים יצאו מפריחים ועוד דרשו מדכתי' שלח תשלח את האם והבנים תקח לך דצריך לשלח תחילה האם ואח"כ יטול הבנים ולא קודם לכן אעפ"י שמניח האם ומ"ש לא תקח האם על הבנים ר"ל בעודה על הבנים לאפוקי אחר שנפרדו מאם דגם אותם מותר ליקח כל זה איתא בגמרא פרק שלוח הקן ועוד איתא שם דכל זמן שאסור ליקחם אף שהקן בחצירו וכתיב כי יקרא קן ציפור פרט למזומן כה"ג לא מיקרי מזומן דלא זכתה לו חצירו כיון שאילו היה רוצה ללוקחם אסור לו ללוקחם וממילא נלמד מינה דכשהוגבה מהן האם פעם א' אף שחזרה לרבוץ עליהן מ"מ מותר ליקח הכל יחד האם עם הבנים דהא מיד כשהוגבה מהן זכתה לו חצירו בהבנים והו"ל מזומן ותו מצוה דשלוח הקן אינו נוהג הרי זה דומה למ"ש רבינו בטור י"ד סי' רצ"ב דאם שלחה ונטל הבנים והחזירן לקן וחזרה האם עליהן דפטור מלשלחה ע"כ ומ"ש שלח תשלח אפי' ק' פעמים היינו דוקא כשאינו בחצירו וק"ל ובזה דברי רבינו והרמב"ם מבוארי' דמתחילה כתב והביצי' והאפרוחים שהם עתה בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו ואיירי בשובך העומד בחצירו או במקום אחר באופן שהשובך הוא של המוכר וסתם שובך הוא שהאם רובצת על הבנים ולא עמדה עדיין מעליהם וכל' הקרא כי יקרא קן ציפור וגו' דאיירי באם על הבנים וקמ"ל דאעפ"י דהשובך הוא שלו וברשותו אפ"ה לא קנה אותם בעל השובך וכיון דלא קנה אותם ליטלם כ"ש דאינו יכול להקנות לאחרים בא' מהקניינים כל זמן שלא פרחו והאם עליהן אין לו תקנה אם לא שיטפח על השובך כדי שיתגבהו האמהות ויזכה לו חצירו ואז יכול להקנותם לחבירו בא' מהקנינים ועד"ר: