מדרש תנחומא · יִתְרוֹ · סימן ו׳

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג, לה). כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יִתְרוֹ כְּשֶׁבָּא אֵצֶל מֹשֶׁה. מַה כָּבוֹד נָהַג בּוֹ? וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שָׁלַח לוֹ בְּיַד שָׁלִיחַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִגֶּרֶת שָׁלַח לוֹ, עֲשֵׂה בְּגִינִי. וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְּגִינִי, עֲשֵׂה בְּגִין אִשְׁתֶּךָ. וְאִם לָאו, בְּגִין בָּנֶיךָ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה (שמות יח, ו). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה: אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי וְהָיָה הָעוֹלָם, אֲנִי הוּא שֶׁאֲנִי מְקָרֵב וְאֵינִי מְרַחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם ה' וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק (ירמיה כג, כג). אֲנִי הוּא שֶׁקֵּרַבְתִּי לְיִתְרוֹ וְלֹא רִחַקְתִּיו. וְאַף אַתָּה, אָדָם שֶׁבָּא אֶצְלְךָ לְהִתְגַּיֵּר, קָרְבֵנוּ וְאַל תַּרְחִיקֵהוּ. מִיָּד וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְראַת חֹתְנוֹ. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁיָּצָא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּ וּזְקֵנִים וְכָל יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ.