מדרש תנחומא · יִתְרוֹ · סימן ה׳

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב, וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ, טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק (משלי כז, י). רֵעֲךָ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקָּרָא לְיִשְׂרָאֵל אַחִים וְרֵעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי (תהלים קכח, ח). וְרֵעַ אָבִיךָ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח). אַל תַּעֲזֹב, וְאִם עָזַבְתָּ תֵּן דַּעְתֶּךָ. וּבֵית אָחִיךָ, יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו.

אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּשֶׁהִגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, הָיוּ כְּפוּתִים יְדֵיהֶן מֵאֲחוֹרֵיהֶן נְתוּנִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהוֹלִיכוּם עֲרֻמִּים כַּבְּהֵמוֹת. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, אָמְרוּ לַהֶגְמוֹנוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם, עֲשׂוּ עִמָּנוּ חֶסֶד וְרַחֲמִים וְהַעֲבִירוּנוּ עַל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וְכֵן עָשׂוּ. יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִקְרָאתָן, הוֹצִיאוּ לָהֶן פַּת מָלִיחַ וְצִיר עִמָּהּ. הֵבִיאוּ נוֹדוֹת רֵקִים וּצְבָעוּם בַּמַּיִם וּתְלָאוּם בְּשַׁעֲרֵי אָהֳלֵיהֶם. כְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּן, הָיוּ סְבוּרִין שֶׁהֵן מְלֵאִין מַיִם. אָמְרוּ לָהֶן: אִכְלוּ פַּת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נָבִיא לָכֶם מַיִם. אָכְלוּ אֶת הַפַּת, בָּאוּ וְאָמְרוּ: לֹא מָצָאנוּ מַיִם. וְהֵן נוֹשְׁכִין בְּשִׁנֵּיהֶם בְּאוֹתָן נוֹדוֹת, וְנִכְנְסוּ רוּחַ חַמָּה לְתוֹךְ מְעֵיהֶם וּמֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַשָּׂא בַּעְרָב, בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים (ישעיה כא, יג). מַהוּ מַשָּׂא בַּעְרָב? מַשּׂאוֹי קָשֶׁה עַל בְּנֵי עֲרָב. אָמַר לָהֶן: כָּזֶה אֹרְחוֹת דְּדָנִים, דַּרְכָּן שֶׁל אַחִין לְקַבֵּל בְּנֵי דּוֹדֵיהֶן. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ, מַקְדִּימִין לְפָנָיו לֶחֶם וּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם. וְאַתֶּם ישְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נוֹדֵד (ישעיה כא, יד). וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים, כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדְדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (ישעיה כא, טו). אֲבִיכֶם שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּצָּמָא בַּמִּדְבָּר, פָּתַחְתִּי לוֹ בְּאֵר מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם (בראשית כא, יט). וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם כָּךְ.

טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק (משלי כז, י). טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב, זֶה יִתְרוֹ שֶׁהָיָה קָרוֹב לְיִשְׂרָאֵל, מִן עֵשָׂו אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב. בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק (ש״‎א טו, ו)

אַתְּ מוֹצֵא, כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּיִתְרוּ לְשֶׁבַח, כְּתִיב בְּעֵשָׂו לִגְנַאי. בְּעֵשָׂו כְּתִיב: נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ (איכה ה, יא). בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה (שמות ב, כא). בְּעֵשָׂו כְּתִיב: אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם (תהלים יד, ד). בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם (שמות ב, כ). בְּעֵשָׂו כְּתִיב: וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים (דברים כה, יח). בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם יִרְאֵי אֱלֹהִים. בְּעֵשָׂו כְּתִיב, שֶׁהוּא בִּטֵּל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים. עֵשָׂו שָׁמַע צָרָתָן וְנִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם (שמות יז, ז). לְכָךְ כְּתִיב וַיָּבֹא עֲמָלֵק. יִתְרוֹ שָׁמַע בְּטוֹבָתָן וְנִדְבַּק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.