מדרש תנחומא · כִּי תִשָּׂא · סימן כ״א

‎לֶךְ רֵד (שמות לב, ז). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֲנִי כְּבָר גָּרְמוּ לִי הַבְּרִיּוֹת לֵירֵד מִכָּאן וְלִרְאוֹת בְּקִלְקוּלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְגוֹ', הָבָה נֵרְדָה (בראשית יא, ה-ז), אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה (בראשית יח, כא). וְאַף אַתָּה לֶךְ רֵד, דַּיּוֹ לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ, אָמַר: שׁוּב אֵין לָהֶם סְלִיחָה. יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ בַּסְּנֶה, רָאֹה רָאִיתִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ג, ז). אַתָּה רוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת, וַאֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁבָּאִים לְסִינַי וּמְקַבְּלִים תּוֹרָתִי, וַאֲנִי יוֹרֵד בְּסִינַי בְּטֶטְרָאמִילִין שֶׁלִּי, שֶׁהֵם מִתְכּוֹנְנִים בּוֹ וְשׁוֹמְטִין אֶחָד מֵהֶם וּמַכְעִיסִין אוֹתִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל וְגוֹ' (יחזקאל א, י). וּכְתִיב: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים קו, כ).

לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ. הָעָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עַמְּךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עַמְּךָ עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ, וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ז, ד). וְאַתָּה הָיִיתָ גּוֹרֵם וְקִבַּלְתָּ הָעֵרֶב רַב וְאָמַרְתָּ מוּטָב לְקַבֵּל אֶת הַשָּׁבִים. וַאֲנִי הָיִיתִי רוֹאֶה מָה הֵם עֲתִידִים לַעֲשׂוֹת, וְהֵם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְגָרְמוּ לְעַמִּי לַחֲטֹא עִמָּהֶם. רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ (שמות לב, ד). אֱלֹהֵינוּ אֵין כְּתִיב, אֶלָּא אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַגֵּרִים שֶׁבָּאוּ עִמָּהֶם מִמִּצְרַיִם הֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ. וְכַמָּה זָהָב הָיָה בְּאוֹתוֹ הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי אָמַר: מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה קִנְטְרֵי זָהָב הָיָה בּוֹ, שֶׁכֵּן מַסֵּכָ״‎ה בְּגִימַטְרִיָּא. רַבִּי אַסִּי אָמַר: מַסֵּכָה רָעָה הָיְתָה לְדוֹרוֹת.