זְכַרְיָה ט׳ · י״ז

אֲרֵי מַה טָב וּמַה יָאֵי אוּלְפַן אוֹרַיְתָא לְנָגוֹדַיָא וְדִין דִקְשׁוֹט מְתַקַן בִּכְנִשְׁתָּא:

כי - אז ישמחו הבחורים והבתולות לנגן ולשתות יין אחרי סעודתם, וזהו כי: מה טובו שב אל ביום ההוא הנזכר למעלה.

דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות - מגזרת: ינובון בשיבה. והנכון: מגזרת ניב שפתים והפועל יוצא, כמו שובב יקומם:

כי מה טובו. כי מה מאד יתרבה טובו ויפיו של העם הזה:

דגן בחורים. ר״ל מרבית הדגן אשר תצמח הארץ יוסיף תת כח ואומץ אל הבחורים ומרבית היין יפתח פי הבתולות לדבר שירות וזמירות עם כי מדרכן למעט בדבור הנה לרוב השמחה ירבו בדברי שיר וזמר:

מה טובו. מלת מה יורה על הפלגת הרבוי כמו מה רב טובך (שם נ״א):

ותירוש. ענבי היין:

ינובב. ענין דבור כמו ינוב חכמה (משלי י׳):

כי מה טובו, הם ינובבו לאמר מה טובו ומה יפיו של הנזר? בתמיה למה לנו אבני נזר מה טוב ומה יופי ימצא בו.

דגן (ינובב) בחורים ותירוש ינובב בתולות ר"ל הבחורים ינובבו ויאמרו דגן! והבתולות ינובבו ויאמרו תירוש! ר"ל הם ינובבו לאמר שמבקשים אך דגן ותירוש לא אבני נזר, כי מה טובו ומה יפיו של נזר ואבניו?. הלא כאין נחשב בעיניהם: