זְכַרְיָה ט׳ · ט״ז

וְיִפְרְקוּנוּן יְיָ אֱלָהָהוֹן בְּעִדָנָא הַהִיא עַל דְאִתְבַּדָרוּ כְּעָנָא עַמֵיהּ אֲרֵי יִבְחֲרִינוּן כְּאַבְנֵי אֵיפוֹדָא וִיקָרְבִינוּן לְאַרְעֲהוֹן:

והושיעם, כצאן עמו - ביד משה בעמדו על הים, שנאמר: נחית כצאן עמך ביד משה וכו' ובעבור שהזכיר אבני קלע אמר, כי אלה החשמונים הם אבני נזר ותפארת.

מתנוססות - שהם נראות כנס על אדמת השם. גם נכון הוא להיות אבני רמז להיותם כהנים גדולים.

כצאן עמו. ר״ל כמו הצאן שהוא נושע מהרועה כן יהיה עמו נושעים מאתו ית׳:

כי אבני נזר. שרי יהודה וישראל הנמשלים לאבני יקר המשימים בנזר הם יתרוממו על אדמתו בהיותם בארצו:

נזר. כתר כמו את הנזר (מ״ב י״א):

מתנוססות. מל׳ נס והוא ענין הרמה כמו נס להתנוסס (תהלים ס׳):

והושיעם ה' אלהיהם וה' יושיעם בלא מלחמה כרועה המושיע צאנו מיד זאבי ערב.

כי אבני נזר, במליצה זו שמדמה אותם כצאן יאמר שידמו גם בזה כצאן שאין מבקשים זהב ואבני נזר שהם אבנים טובות, רק מרעה טוב ומים, כן לא יבקשו רק שתוציא האדמה להם דגן ותירוש לאכול ולשתות לא אבני נזר, כי על אדמתו יתנוססו אבני נזר, שהדגן והתירוש שתוציא האדמה יוחשב בעיניהם כאבני נזר, כמו שבעיני הצאן הדשא והמים הוא כפנינים ואבני חפץ, כי לא יבקשו עושר ורהבים: