זְכַרְיָה ז׳ · ב׳

וּשְׁלַח לְבֵית אֵל שַׁרְאֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וְגַבְרוֹהִי לְצַלָאָה קָדָם יְיָ:

וישלח בית אל - שם שר הוא משרי ישראל שהיו בבבל, וככה שראצר ורגם מלך - שמות שרים והעד ואנשיו אנשי רגם מלך. ויפת אמר: שהוא כמו שרי יהודה רגמתם הגדולים.

וישלח בית אל. ר״ל הדבור היה על כי שלח הכנסיה שבבבל לבית ה׳ את שראצר ואת רגם מלך ואנשיו הסרים למשמעתו שהם יחלו פני ה׳ להשפיע הנבואה על הכהנים והנביאים שימצאו מענה להשיב להם על שאלתם:

שראצר. שם איש וכן רגם מלך:

לחלות. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות ל״ב):

(ב-ג) וישלח, והסבה לזה היה כי שראצר ורגם מלך (אנשים נודעים מבבל) שלחו לבית אל, היינו לבהמ"ק.

לחלות את פני ה', שעורו.

לחלות את פני ה' לאמר אל הכהנים, לבקש את ה' שיופיע רוח קדשו עוד הפעם ויודיע אל הכהנים ואל הנביאים, לאמר, דהיינו שהם יוכל לאמר התשובה על השאלה האבכה בחדש החמישי הנזר, מה שלא שאלו על יתר הצומות כי על צום השביעי על הריגת גדליה לא נסתפקו כלל, כי הצום הזה בא מפני שאז נחרב ישוב הארץ שהשאיר נבוזראדן תחת יד גדליה מדלת העם לכורמים וליוגבים וע"י הריגת גדליה ברחו מן הארץ, ואחר שעתה הושב ישוב הארץ על מכונו כיון ששבו קצת כמספר שהיה עם גדליה אין מקום לצום הזה, אולם על הג' צומות שהיה בעבור חורבן העיר והבית עליהם שאלו אם הבית הנבנה עתה יהיה גדול בכבודו ככבוד הבית הקודם ובטל טעם הצום או לא? ולכן שאלו על צום החמישי, שאם יאמר שא"צ להתענות בחמישי כ"ש ברביעי ועשירי, והתעוררו אל שאלה הזאת בד' כסליו למען ידעו איך להתנהג בתענית י' טבת הבא אחריו, והם שאלו בין על הבכי שהוא על העבר, בין על הצום, שעז"א הנזר שהוא לבקש תפלה ותחנונים על העתיד, וכבר באר הרי"א ששאלו זאת מפני שהיה הבית הזה קטן בעיניהם מפני שבעה דברים, א) שראו שלא שבה בו השכינה לשכון כבוד כמו בבית הראשון, וה' דברים חסרו בבית שני, ב) שהיה תחת רשות מלכי פרס ויראו פן יגרשום שנית מן הארץ, ג) לפי שלא היה קיבוץ כללי ולא שבו הנדחים בארבע כנפות הארץ, ד) שראו שנתקללה הארץ ולא שבה לאיתנה וזה סימן שלא שבה ההשגחה שמה כבראשונה, ה) שראו שהם לבז ולחרפה בין העמים, ו) שראו שהכותים החזיקו בחלק גדול מן הארץ והעולים מבבל היו מתי מספר, ז) מפני שראו שאין מולך עליהם איש מבית דוד (כאשר תראה תשובה לכל החששות בסי' ח'):