זְכַרְיָה ז׳ · י״ב

וְלִבְּהוֹן שַׁוִיאוּ תַקִיף כִּשְׁמִירָא מִלְקַבָּלָא אוֹרַיְתָא וְיַת פִּתְגָמַיָא דִי שְׁלַח יְיָ צְבָאוֹת בְּמֵימְרֵיהּ בְּיַד נְבִיַיָא קַדְמָאֵי וַהֲוָה רְגַז רַב מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת:

ולבם - השמיר אין כח ברזל לעשות בו פתוחים.

את התורה - תורת משה ואת הדברים ביד הנביאים להוכיחם.

ויהי קצף גדול - על אבותיכם.

שמו שמיר. עשו לבם חזק כשמיר מלשמוע את התור׳:

ברוחו. במלאכו על ידי הנביאים:

ויהי קצף. ובעבור זה היה קצף גדול עליהם מאת ה׳:

שמיר. הוא הברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור (יחזקאל ג׳:ט׳):

ברוחו. במלאכו וכן ה׳ אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ״ח:ט״ז):

ולבם וגם אחרי שהפחידום הנביאים בעונשים ובאו העונשים וראו בעיניהם, שמו את לבם חזק כשמיר בל ייראו מפחד העונש, משמוע את התורה, המאמרים מקבילים, וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת משמוע את התורה שהיא מזהרת עפ"י השכל, ואזניהם הכבידו משמוע ולבם שמו שמיר משמוע את הדברים אשר שלח ה' ברוחו ביד הנביאים, שיעדם בעונשים ובתוכחות קשות, ולכן ויהי קצף גדול: