זְכַרְיָה ו׳ · ט״ו

וּמֵאַרְעָא רְחִיקָא יֵיתוּן וְיִבְנוּן בְּהֵיכְלָא דַייָ וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחָנִי לְאִתְנַבָּאָה לְכוֹן וִיהֵי אִם קַבָּלָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָכוֹן:

ורחוקים - הם מישראל.

ורחוקים יבואו. על בית העתיד יאמר שאז יקבץ נדחי ישראל ונפוצות יהודה ויבואו ממרחק והם יבנו את היכל ה׳:

וידעתם. אז כאשר כן תהיה תדעו אשר ה׳ צבאות שלחני אליכם לנבאות אלה הדברים ולא מלבי אמרתי:

והיה אם שמוע וגו׳. ר״ל ואם תשמעון בקול ה׳ ללכת בדרכיו אז יהיה הדבר הזה אליכם ובימיכם כי עצם כוונת גאולת בבל היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה׳ ולהתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם וכן נאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו׳ (ירמיהו כ״ט:י״א) ואם היו עושים כן אז היתה באמת גאולה שלימה:

ורחוקים, ר"ל שאם יבואו רחוקים, היינו ישראל שהם רחוקים עתה ולא שבו בבית שני, אם יתעוררו ויעלו כולם כחומה ויבואו ובנו בהיכל ה', אז וידעתם כי ה' שלחני אליכם, ר"ל אז יתקיימו היעודים ששלח ה' אותי לנבאות לכם, אבל זה תלוי במעשיכם ועז"א והיה ר"ל דבר זה יהיה, אם שמוע תשמעון בקול ה' אלהיכם, שאז יתקיימו היעודים תיכף ורחוקים יבאו ויתקבצו נדחי ישראל ויבנו בהיכל ה' ותשוב העטרה ליושנה: