זְכַרְיָה ד׳ · י״ב

וַאֲתִיבֵית תִּנְיָנוּת וַאֲמָרֵית לֵיהּ מָא תְּרֵין שׁוּבְלֵי זֵיתַיָא דִבְיַד תְּרֵין אִסְקְרִיטְוָן דִדְהַב דִמְרִיקִין מִנְהוֹן מִשְׁחָא לְבוֹצִינֵי דַהֲבָא:

ואען - שבלים לשון נקבה, כמו נשים פילגשים:

ואומר - גם שאל על שתי השבלים שנכרתו משני הזתים המריקים מעליהם, הם הצנתרות שנדרכו בהם הזתים, והם מריקים מעליהם השמן הטוב הזך כזהב יריקו אל הגלה ובגלה מוצקות אשר מהם יוצק השמן לנרות, אשר על ראש המנורה.

מה שתי שבלי הזתים. כי במראה ההיא ראה כאלו שתי ענפי זיתים נתלשו מעצמם ונפלו בתוך שני צנתרות של זהב ושם היו נדרכים מעצמם והם היו מריקים שמן צלול כזהב אל הגולה וקצר למעלה ופרשו כאן ושאל למה הי׳ הכל שנים שנים על מה מרמז השניות:

שבלי. מל׳ השבלים הטובות (בראשית מ״א:כ״ד) ובדרך שאלה קורא כן ענפי הזית לפי שהיו מלאים גרגרי זיתים כמו השבולת המלאה גרגרי תבואה:

ביד. ר״ל בתוך וכן ביד כל אדם יחתום (איוב ל״ז:ז׳):

צנתרות. הוא שם כלי מה:

המריקים. ענין הזלה ושפיכה כמו על הארץ יריקו (קהלת י״א:ג׳):

הזהב. ר״ל שמן מזוקק ונקי כזהב וכן מצפון זהב יאתה (איוב ל״ז:כ״ב):