זְכַרְיָה ב׳ · ט״ו

וְיִתּוֹסְפוּן עַמְמִין סַגִיאִין עַל עַמֵיהּ דַייָ בְּעִדָנָא הַהִיא וִיהוֹן קֳדָמַי לְעַם וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגַוִיךְ וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחַנִי לְאִתְנַבָּאָה עֲלָךְ:

ונלוו - אם ישראל יבואו.

ונלוו. אז יתחברו עכו״ם רבים אל ה׳ ויהיו לו לעם להאמין בו ועכ״ז אשכון בתוכך ולא בתוך העכו״ם הרבים:

וידעת. אז בהשכינו את שכינתו לבד בתוכך תדע אשר ה׳ שלחני אליך ר״ל עיקר ייעוד הטובה נאמר עליך ולא על האומות אם כי גם הם יאמינו בה׳ מכל מקום לא ישוו עמך בדבר הטובה:

ונלוו. ענין התחברות כמו ונלוה הגר (ישעיה יד):

ונלוו גוים רבים אל ה' שיתגיירו ויקבלו דת האמת ובכ"ז ושכנתי בתוכך היינו בתוך ישראל כמ"ש והתהלכתי בתוככם, וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך, כי השליחות הקודם היה להזהיר את הגוים, ושליחות זה הוא אליכם לבשר אתכם כי יש תקוה: