זְכַרְיָה ב׳ · י״ג

אֲרֵי הָא אֲנָא מֵרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלֵיהוֹן וִיהוֹן עֲדִי לְפַלְחֵיהוֹן וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחַנִי:

כי - אני מניף ידי להכות כל מבקש לשלול אתכם.

כי הנני מניף. כי בעבור זה אניף ידי עליהם להכות בהם והם יהיו לשלל לישראל שהיו עבדים להם:

וידעתם. בבוא הדבר תדעו אשר ה׳ שלחני ומאתו היו דברי:

מניף. ענין הרמה כמו והניף הכהן (ויקרא כג):

כי הנני מניף את ידי עליהם, על הגוים השוללים אתכם ע"י הארבעה חרשים שידו אותם, והיו שלל לישראל עבדיהם אשר שללו אותם, וידעתם, ר"ל ואם לא תאמינו עתה לשליחותו אז תדעו שהייתי שליח מה' להזהיר אתכם בל תגעו בבבת עין כבודו: