ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־בָּבֶֽל׃ {פ}

אַכְלוּ לִכְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן וַאֲמָרוּ לָהּ אִשְׁתֵּיזְבִי וֶאֱתָא דְיָתְבָא בִּמְדִינַת בָּבֶל:

הוי, יושבת עם בת בבל - והטעם שובי אל ארצך ואל תשכני עם זרים.

הוי ציון המלטי. כאלו יקרא ליהודה ויאמר עתה עדת יהודה שגלית מתחלה לבבל לשבת ביניהם המלטי ממקום שאתם עתה לבוא לציון:

המלטי. ענין הצלה:

בת בבל. עדת בבל:

,פסוק יב,כי כה אמר ה', הודיע להם שבכ"ז כבוד ה' והשגחתו ילך עמהם בכל מקומות פזוריהם לידות את קרנות הגוים המריעים להם עד שיבא העת לגאלם ושישכון כחומת אש סביב ירושלים, והנביא אומר בשם ה' אחר כבוד שלחני אל הגוים השוללים אתכם, צייר שכבוד ה' הולך עמהם בין הגוים, ר"ל בכ"מ שהם הולכים בגולה גם כבוד ה' (שהוא כינוי להשגחתו הפרטית) הולך עמהם, ואת הנביא שלח בשליחות אחר כבוד, ר"ל שאלך אחרי כבוד ה' ולהכריז ולהודיע אל הגוים השוללים אתכם להודיעם שכל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו של הכבוד הנזכר, שמצייר את הכבוד כאילו יש לו עינים, שהם עיני ההשגחה (כמ"ש למרות עיני כבודו, שר"ל העינים של כבוד ה' כי השגחת ה' שהם העינים המשוטטות בכל הארץ הם מיוחסים לכבודו והחוטא ממרה עינים של כבוד ה' שהכבוד צופה על מעשיו), וכל הנוגע בכם לרעה נוגע בבבת עינו של כבוד ה' הצופה ומשגיח עליכם בגלותכם: