זְכַרְיָה י״ד · כ״א

וִיהֵי כָּל דוּד בִּירוּשְׁלֵם וּבִיהוּדָה קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת וְיֵיתוּן כָּל דָבְחִין וְיִסְבוּן מִנְהוֹן וִיבַשְּׁלוּן בְּהוֹן וְלָא יְהֵי עָבֵיד תַּגְרָא עוֹד בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוֹת בְּעִדָנָא הַהִיא:

והיה - כנעני סוחר, וטעם שלא ימכר אחד מן הסירות. והמפרש כנעני ממש, אין לו טעם כי זאת המשפחה איננה ידועה היום והנה כל אלה הפרשיות שהם בסוף זה הספר הן לעתיד. והאומר כי כבר עבר, יראנו המים החיים היוצאים מירושלים בקיץ ובחורף.

והיה כל סיר וגו׳. על כי ירבו זבחי שלמים מהבאים לבה״מ לכן כל הסירות אשר בירושלים וביהודה יהיו קדש:

כל הזובחים. זבחי שלמים:

ולקחו מהם. יקחו מהסירות ההם ויבשלו בהם מבלי שאלה אם קדשים הם כי כולם יהיו קדשים ולא יהיה א״כ מהצורך לשאול:

ולא יהיה כנעני עוד. לפי שמאז היו הגבעונים מבני כנען חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה׳ כי כן נתנם יהושע לכן אמר בבית העתיד לא יהיו הם עוד בבה״מ חוטבי וגו׳ כי גדולי האומות יתנדבו להיות הם חוטבי עצים ושואבי מים בבית ה׳:

כנעני. הם הגבעונים מבני כנען:

והיה, וכל סיר שיהיה בירושלם וביהודה יהיה קדש כי יבשלו בהם שלמים וקדשים קלים, וכל הזובחים יבשלו בהם, כי ירבו הזובחים מרוב הגרים העולים, ולא יהיה עוד סוחר ומוכר כבשים ותורים ובני יונה לקדשים כמו שהיה תחלה שהיו מעלים אותם בדמים, כי לא יעשו סחורה וריוח בזה כי כולם ינדבו בהמותיהם לקדש: