זְכַרְיָה י״ד · כ׳

בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵא עַל כְּרוּבַת סוּסַיָא קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ וִיהוֹן דוּדַיָא בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ סַגִיאִין כְּמִזְרְקַיָא קֳדָם מַדְבְּחָא:

ביום, מצלות - מגזרת תצלינה. צלצלים תלוים בצואר הסוסים העולים לחוג יעשו הכהנים מהם סירות לבשל בהם ויהיו רבים כמזרקים לפני המזבח לזרוק הדם.

יהיה על מצלות הסוס. על הזגים התלויים בסוס המקשקשים ומשמיעים קול כאלו יכתב עליהם קדש לה׳ כי יקדישו לה׳ את הזגים ההם מהסוסים המתים במגפה להיות לזכרון:

והיה הסירות בבית ה׳. כי מזהב הזגים יעשו סירות לבשל ויהיו א״כ מזהב כמו המזרקים שלפני המזבח שהמה מזהב:

מצילות. כן יקרא הזגים שבצוארי הסוסים על כי מקשקשים ומשמיעים קול והוא מל׳ בצלצלי שמע (תהלים ק״ן):

הסירות. הקדרות כמו בשבתנו על סיר הבשר (שמות ט״ז:ג׳):

כמזרקים. הם הספלים שמקבלין בהם הדם לזריקה:

ביום ההוא, ר"ל אחר שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל שהם יותר ממהלך אדם ברגליו ביום שהם עשר פרסאות, ע"כ תתפשט הקדושה עד מקום שיכול לילך ביום אחד כשהוא רוכב על הסוס במרוצה.

והסירות שימצאו אז בבהמ"ק יהיו כמזרקים, שמרוב הקרבנות ישימו בהם דם הזבח לזרקו על המזבח: