זְכַרְיָה י״ג · ז׳

חַרְבָּא אִתְגְלָא עַל מַלְכָּא דְבָבֶל וְעַל שִׁלְטוֹנָא חַבְרֵיהּ דִכְוָתֵיהּ דְדָמֵיהּ לֵיהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת קְטוֹל יַת מַלְכָּא דְבָבֶל וְיִתְבַּדְרוּן שִׁלְטוֹנַיָא וַאֲתִיב יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עַל תִּנְיָנַיָא:

חרב - ותנבא עוד על מלחמות רבות תהיינה בכל הארץ במות משיח בן יוסף.

וטעם רועי - כל מלך מהגוים שהמשילו השם על הארץ והוא חושב על עצמו שהוא כאלהים, על כן ועל גבר עמיתי הך את הרועה, השם יכרית כל מלך ותפוצינה צאנו, על כן כתוב בפרשה האחרת הדבקה בזאת, והיה ה' למלך על כל הארץ. אמר יפת: כי הצוערים הפך הרועים והם צעירי הצאן והנה צוערים תואר, כמו אובדים יצערו בניו. ולא ידע.

חרב עורי. אתה החרב עורי על כל אחד מהבבליים אשר העמדתיו להיות רועה צאן עמו:

ועל גבר עמיתי. ר״ל שהוא עמיתי בדבר זה שהוא רועה צאן עמו כמו שאני רועה ישראל צאן עמי ובדבר זה הוא לי לחבר ודוגמתו שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך (ש״ה א) והוא כפל ענין במ״ש:

הך. אתה החרב הך ויפוצו צאן עמו ויתעו בדרך וילכו לאבדן כי כשמת האוסר המלחמה יאבדו כל אנשי המלחמה הבאים בצבא:

והשיבותי. ואני אשיב ידי על הקטנים הנשארים בביתם להכותם נפש לבל ישאר שארית מה:

עורי. מלשון התעוררות:

גבר. איש:

עמיתי. ענין חבר כמו וכחש בעמיתו (ויקרא ה):

ותפוצין. ענין פזור:

הצוערים. הקטנים כמו צעיר אנכי (תהלים קיט):

חרב עורי, התנבא עוד כי בימים האלה תתעורר חרב על האיש שהוא אומר שהוא רועה של ה', ר"ל על נביא הישמעאלים והמאמינים בדתו שהיה אומר שה' שלחו להיות רועה העולם, ועל הגבר שהוא אומר שהוא עמיתו וחברו של ה' והוא שוה אליו.

הך את הרועה ותפוצין הצאן הישמעאלים המאמינים בו, ונגד גבר עמיתו אמר והשבתי ידי על הצערים הם הכהנים שאחריו המצערים עצמם לכבודו להיות פרושים כנודע: