זְכַרְיָה י״ג · ו׳

וְיֵימַר לֵיהּ מָה מְחָתָא הָאִלֵין דַאֲתָאָה עֲלָנָא הֲלָא בְּעוֹבָדֵי יְדָךְ וְיֵימַר יָאוּת לָקֵינָא בְּחוֹבִין דְרַחֲמָנָא:

ואמר אליו. על כי כל נביא מנביאי השקר כשיעזוב דרכו יוכה בב״ד לכפר אשמותיו לכן אמר ואם מי יאמר אליו מה המכות האלה על הגוף בין כתפות ידיך מקום שלוקין שם מלקות בב״ד כי דרך נביאי השקר המטפלים באלילים להכות עצמם על גביהם ולהתגודד בשרם כמ״ש ויתגודדו כמשפטם (מ״א יח) וכאלו יאמר לו מן המכות האלה נראה א״כ שעדיין אתה מחזיק במעשיך הראשונים:

ואמר. והוא ישיב לו המכות האלה הם אשר הכו אותי בבית מאהבי ר״ל הבית דין המאהבים אותי לה׳ הם הכוני על אשמותי לשוב לשם להתאהב אליו:

ואמר אליו, כי נביאי שקר אלה היו מתגודדים בחרבות וברמחים ומכים זה את זה כדי שתשרה עליהם הרוח, וכמ"ש ויתגודדו בחרבות עד שפך דם עליהם, וכשיכחיש שאינו נביא יבררו לו מן רושם המכות שנשארו בין אצילי ידיו, והוא יכחיש גם זאת ויאמר שהם מכות שהוכה בית מאהביו על שלא הלך בדרך הישר, ועכ"פ יתאמץ להכחיש שלא היה נביא כלל כי יהיה זה חרפה גדולה וכלימת נצח: