זְכַרְיָה י״ג · ג׳

וִיהֵי אֲרֵי אִתְנַבֵּי גְבַר עוֹד וְיֵימְרוּן לֵיהּ אֲבוּהִי וְאִמֵיהּ יַלְדוֹהִי לָא תִתְקַיֵם אֲרֵי שִׁקְרָא אִתְנַבֵּיתָא בִּשְׁמָא דַייָ וְיֶחְדוּן בֵּיהּ אֲבוּהִי וְאִמֵיהּ יַלְדוֹהִי בְּאִתְנַבָּיוּתֵיהּ:

כי ינבא. ר״ל נבואת שקר:

יולדיו. אמר לתוספת ביאור כי כבר זכר אביו ואמו:

לא תחיה וגו׳. לא מהראוי שתשאר חי כי מה שדברת בשם ה׳ הוא שקר כי מדעתם יכירו השקר ולכן ידקרו אותו אבותיו בחרב בעבור הנבאו בשקר ולא יחוסו עליו:

ודקרהו. ענין נעיצת חרב בגוף:

והיה כי ינבא אז לא ינבאו עוד מפני שני טעמים, א] שלא ימצא מי שיאמין להם, שאף יולדיו ידקרוהו על נבואתו כי ידעו שהוא נביא שקר, וזאת שנית.