וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם ׀ יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַכְרִ֞ית אֶת־שְׁמ֤וֹת הָעֲצַבִּים֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יִזָּכְר֖וּ ע֑וֹד וְגַ֧ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־ר֥וּחַ הַטֻּמְאָ֖ה אַעֲבִ֥יר מִן־הָאָֽרֶץ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱשֵׁיצֵי יַת שׁוּם טַעֲוַת עַמְמַיָא מִן אַרְעָא וְלָא יְהֵי דָכְרָן מִשׁוּמְהוֹן עוֹד וְאַף יַת נְבִיֵי שִׁקְרָא וְיַת רוּחַ מְסַאֲבָא אֲבַטֵיל מִן אַרְעָא:
והיה - הטעם כל ככה יהיו אוהבי השם, כי על אהבתו ידקרו האבות הבנים.
אכרית וגו׳. ולתוספות ביאור אמר ולא יזכרו עוד:
את הנביאים. הם נביאי השקר:
רוח הטומאה. הוא יצר הרע:
אעביר מן הארץ. ר״ל היצה״ר לא יהיה עוד ולא ימצא עוד מי שינבא שקר כי תמלא הארץ דעה ויכירו השקר:
העצבים. כן יקראו העכו״ם כי מעצבין לב עובדיהן צועקים אליהן ואינם נענין:
והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים, עד שגם שמותם לא יזכרו עוד, וגם את הנביאים הם נביאי הבעל שימצאו עוד בהודו חינא ויאפאן שעובדים עדיין לגלולים, וכן המנבאים שהם הדרשנים הנואמים נאום בניב שפתים להמשיך בני אדם אל אמונת הבל, יסיר מן הארץ, כמ"ש הרי"א שעוד נמצא בארץ ישראל נביאי דת הקאראן שנופלים על הארץ כנכפים ומדברים דברי נביאות בשם נביא השקר שלהם ברוח הטומאה שנח עליהם, ואז יעביר ה' רוח שקר הזה:
