זְכַרְיָה י״ב · י׳

וְאֶשְׁפּוֹךְ עַל דְבֵית דָוִד וְעַל יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם רוּחַ חִסְדָא וְרַחֲמִין וְיִבְעוּן מִן קָדָמַי עַל דִי אִיטַלְטְלוּ וְיִסְפְּדוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְסָפְדִין עַל יְחִידָא וְיֵימְרוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְמַמְרִין עַל בּוּכְרָא:

ושפכתי - אשפוך רוח חן ותחנונים על יושבי ירושלם, טרם זה תעבור עליהם בתחלה צרה, כי משיח בן יוסף יהרג, אז יכעס השם וישמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם, וזהו והביטו אלי- אז יביטו כל הגוים אלי לראות מה אעשה לאלה אשר דקרו משיח בן יוסף.

וספדו עליו - אנשיו.

ושפכתי. ר״ל אתן בשפע על בית דוד וגו׳ רצון המשכת חן על עצמם ורצון הפצרת תחנונים לפני:

והביטו אלי. לשאול משפט להשיב גמול את אשר דקרו ועל משיח בן יוסף יאמר שמת במלחמה כן ארז״ל:

כמספד על היחיד. כמו המספד שאדם עושה על מיתת בן יחיד:

והמר. יבכו עליו במרירות לב כמו שממררים בבכי על מיתת הבכור:

רוח. רצון:

דקרו. ענין נעיצת חרב בגוף כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו):

והמר. כהמר מל׳ מרירות:

ושפכתי על בית דויד רוח חן ותחנונים, שעי"כ יבקשו את ה' בתחנונים וישיגו חן וחנינה מאת ה', שע"י שיראו שרוח אפם משיח ה' אשר אמרו בצלו נחי' נפל במלחמה יתעוררו בתשובה ובתפלה, והביטו אלי את אשר דקרו, שיביטו ויעיינו שמת בעון הדור, וכאילו הם דקרו אותו ע"י עונותיהם, ויביטו אל ה' לשוב אליו ולבקש עזרו מקדש באשר נפל צור מעוזם, וספדו עליו כמספד על היחיד, תחלה יספדו עליו כמו שסופדים על הבן יחיד שמת ואין אחר תחתיו, וגם אח"כ כשיתגלה משיח בן דוד ימררו עליו מספד מר כהמר על הבכיר, באשר הוא היה הבכור והראשון להושיעם, וע"כ יתמיד האבל עליו גם אחרי כן: