זְכַרְיָה י״א · ג׳

קַל צִוְחַת מַלְכַיָא אֲרֵי אִתְבְּזִיזוּ מְחוֹזֵיהוֹן קַל נִיהֲמַתְהוֹן כִבְנֵי אַרְיְוָן כַּד יָבֵישׁ עֲלֵיהוֹן רוּם יַרְדְנָא:

קול, הרועים - הם המלכים ואדרתם הם החשמונים.

קול שאגת כפירים - כי הכפיר הוא מלך החיות ומלת כפירים תשרת בעבור אחרת, כמו: כסאך אלהים שהוא כסאך כסא אלהים וככה זה כי שדד כפיר שהירדן היה מתגאה בו, שלא יוכל אדם לעבור את הירדן מפחדו, ואם פירשנוהו כי יבש הירדן אין לו טעם. ויפת אמר: כי שדד גאון ישראל מעבר לירדן. גם נכון הוא בעיני.

קול יללת הרועים. ר״ל הנה ישמע קול יללת הרועים על כי שדדה מעוזם הם אילני היער שהיו חסים בצלם ר״ל מנהיגי העם ילילו כי נאבדו קהל עדתם אנשי זרועם:

קול שאגת כפירים. ר״ל הנה ישמע קול שאגת הכפירים כי שדד ונשחת גאון הירדן הוא מקום מרבץ האריות כמ״ש כארי׳ יעלה מגאון הירדן (ירמיהו מ״ט:י״ט) ר״ל בני המלכים יילילו כי נחרבו ארמנותיהם:

אדרתם. חזקה ומעוזם והוא מל׳ אדיר:

כפירים. כן יקראו האריות הקטנים גאון. ענין גבהות ורוממות ור״ל ככר המעולה הסמוך לירדן:

קול, אח"כ נשמע קול יללת הרועים שהם הסנהדרין, כי שודדה אדרתם ותפארתם, וקול שאגת כפירים שהם הפריצים הגבורים שעמדו אז ועשו חיל והם נפלו לבסוף, כי שודד גאון הירדן שהוא מקום האריות, והוא משל אל כבישת כל ערי מבצר: