זְכַרְיָה י׳ · ט׳

וּכְמָא דְבַדַרְתִּינוּן בֵּינֵי עַמְמַיָא וּבְאַרְעָא רְחִיקָא הֲווֹ דְכִירִין לִדְחַלְתִּי וְיוֹרְכוּן שְׁנֵי חַיִין עִם בְּנֵיהוֹן וִיתוּבוּן:

ואזרעם - ארבה זרעם.

את בניהם - עם בניהם ישבו אל ארצם.

ואזרעם בעמים. אף כי פזרתים כהמפזר לזריעה אעפ ׳ כ במרחקים במקום שנתפזרו יזכרו בי ולכן יחיו עם בניהם וישובו לארצם:

ואזרעם. מל׳ זריעה והוא ענין פזור והפצה:

ואזרעם בעמים, גם אלה מבני יהודה שע"י השמדות נסוגו מה' והתערבו בעמים, ידמו כמו זריעה, שע"י שתרקב הזרע בארץ תצמח בריבוי כפלים, כן על ידם יתוספו גוים רבים לע"ל שיכירו דת האמת, עד שיהיו כזריעה, כי גם במרחקים יזכרוני, שהגם שבגופם יהיו רחוקים ממני, בלבם יזכרו אמונה האחדות ולא ימותו מיתת הנפש לא הם ולא בניהם אשר יולידו, כי יחיו עם בניהם ושבו אל ה' אלהי אבותם: