בְּרַם פִּתְגָמֵי וּקְיָמֵי דִי פַקְדֵת יַת עַבְדַי נְבִיַיָא הֲלָא אַדְבִּיקוּ אֲבָהַתְכוֹן וְתָבוּ וַאֲמָרוּ כְּמָא דַחֲשִׁיב יְיָ צְבָאוֹת לְמֶעְבַּד לָנָא כְּאוֹרְחָנָא וּכְעוֹבְדָנָא כֵּן עֲבַד עִמָנָא:
אך דברי וחוקי. אך דברי חוק הגזרה אשר צויתי את הנביאים לנבאות הלא המה השיגו את אבותיכם לבד ולא את הנביאים:
וישובו. אבותיכם עצמם שבו לומר בעת החרבן הנה כמו שחשב ה׳ לעשות לנו כפי מעשינו כן עשה לבד אתנו והנביאים לא נלקו כמונו:
זמם. ענין מחשבה כמו זממו אל תפק (תהילים ק״מ:ט׳):
אך דברי וחקי הלא השיגו אבותיכם, וא"צ עוד לנביא מיעד את העתיד לבא על עונותיכם שכבר באו הצרות והנם עוד במציאות, כי עדיין לא נגאלתם מרשות כורש, וגם שכבר הכרתם את השגחת ה' ואת עונשיו, א) ראיתם שהיכולת בידו לענוש החוטאים, שעז"א שהלא הודו ואמרו שכאשר זמם ה' לעשות לנו עשה אתנו, ב) במה שהיה העונש מדה כנגד מדה לעומת החטא, שעז"א כדרכינו וכמעללינו עשה אתנו, וא"צ עוד לנבואה כי כבר נפקחו עיניכם לדעת את מעשה ה':
