זְכַרְיָה א׳ · ה׳

אֲבָהָתְכוֹן אָן אִינוּן וְאִם תֵּימְרוּן נְבִיַיָא לָא לְעַלְמִין קַיָמִין:

אבותיכם - הנה מתו המוכחים והמוכיחים ואתם תדעו כי דברי ונבואתי השיגו אבותיכם, והטעם שבאו להם והם הודו.

וטעם כאשר זמם - שידע מעשיהם לפני עשותם. ויפת אמר: כי הטעם דעו כי תפסק הנבואה וזה טעם הלעולם יחיו, רק דברי התורה וחקים הלא השיגוה אבותיכם, כי בתורה כתוב אם תשוב אל השם ישיב שבותך על כן וישובו ויודו:

איה הם. כאומר הלא נלקו בחרב וברעב ובדבר:

והנביאים הלעולם יחיו. כאומר ואם תשיבו לומר הנביאים איה הם הלא גם הם מתו עם שלא עשו הרע על זה אשיב לכם וכי הנביאים יחיו עד עולם כי הלא מתו במלאות שנותיהם:

אבותיכם איה הם, הלא מתו וספו תמו מן בלהות וצרות, והנביאים ששלחתי אז הלעולם יחיו, כי נביאים חדשים לא אשלח עוד, כי עתה א"צ עוד לנביאים אחרי שראיתם שכל היעודים הרעים שנבאו הנביאים כולם באו עליכם, וז"ש.