יוֹאֵל ד׳ · י״ח

אֲפִיקֵי. מְקוֹם מוֹצָא מַיִם:

וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים. כְּמַשְׁמָעוֹ ״וּמַשְׁקֵי יָת מֵישַׁר שִׁטִּים״. וּמִדְרָשׁוֹ יְכַפֵּר עַל עֲוֹן פְּעוֹר (עיין זכריה יד):

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִרְבּוּן טוּרַיָא חֲמַר מְרָת וְרָמָתָא יִגְרָן טוּבָא וְכָל פַּצִידֵי דְבֵית יְהוּדָה יַהֲכוֹן מַיָא וּמַבּוּעַ מִבֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ יְהֵי נָפִיק וּמַשְׁקֵי יַת מֵישַׁר שִׁטִין:

והיה, יטפו - יזלו, דרך משל כשמן מחלמיש צור.

וכל אפיקי - מקומות חזקים ואינם רבים.

יטפו ההרים עסיס. ר״ל הרבה ענבים יגדלו בהרים והיין יהיה נוטף מהם והוא ענין גוזמא:

תלכנה חלב. שם יהיה מרעה שמן ותתרבה חלב הצאן וכאלו הגבעות מוליכות ומזילות את החלב:

וכל אפיקי יהודה. המקומות שביהודה שהיו מדרכם למשוך את המים יחזרו להמשיך כמאז:

ומעיין. הוא הנחל האמור בנבואת יחזקאל והוא המקור האמור בנבואת זכריה:

והשקה. מי המעיין הזה ישקה את עמק השיטים להיות נמשך כנהר:

יטפו. מל׳ הטפה והזלה:

עסיס. כן נקרא היין וכן על עסיס כי נכרת (לעיל א):

אפיקי. כן יקראו המקומות שנגרים שם המים בחוזק:

נחל. עמק:

השטים. שם מקום:

והיה ביום ההוא תתרבה השפע והברכה ביתר שאת עד שההרים יטפו עסיס מרוב הפירות המתוקים, והגבעות תלכנה חלב מרוב הבקר והצאן, וכל אפיקי יהודה ילכו מים שעד עתה היה חסרון מים בין בכללות א"י בין בירושלים שלא היו מעינות בירושלים, ואז לא לבד שיהיה מים ביהודה כי גם מעין יצא מבית ה' משם יפתח מקור נפתח ויתפשט לחוץ עד שישקה את נחל השטים, ולדעת ר' סעדיה הוא הירדן שהוא קרוב לשטים, ולרש"י הוא כמשמעו, ועל המעין הזה כבר נבא יחזקאל וזכריה, וע"ד הרמז שמשם תצא התורה והאמונה הנמשלה למים, לכל העולם, ויען שבשטים פרצו בזנות ובע"ז לבית פעור והיה ראשית חטאת לבית ישראל, מציין שהמעין הקדוש יטהר את הטומאה אשר התחלה בנחל השטים ויעביר הרעות הזרות והתאוות: