שָׂ֤ם גַּפְנִי֙ לְשַׁמָּ֔ה וּתְאֵנָתִ֖י לִקְצָפָ֑ה חָשֹׂ֤ף חֲשָׂפָהּ֙ וְהִשְׁלִ֔יךְ הִלְבִּ֖ינוּ שָׂרִיגֶֽיהָ׃

לִקְצָפָה. לְמַפַּח נֶפֶשׁ:

חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ. קִלּוּף קְלִפּוֹת הָעֵץ וְהִשְׁלִיכוֹ עַד הִלְבִּינוּ זְמוֹרוֹת הַגֶּפֶן:

שַׁוֵי פֵּרֵי גוּפְנֵי עַמִי לְצָדוּ וְתֵינַתְהוֹן לְמִפְּחַת נְפָשׁ מִקְלַף קְלַף וּרְמָא חֲוָרוּ שִׁבְּשָׁהָא:

שם - דבר הנגזר להיות ידבר בלשון עבר.

לקצפה - כמו קצף על פני מים שאין בו ממש.

חשוף חשפה - שקלפה.

הלבינו - פועל עומד כמו הקיץ.

שם גפני. אכל הגפנים ועשאם שממה והתאנים שם למארה וקללה:

חשף חשפה. קלף קליפתה ונעשו הענפים לבנים כדרך אילן הנקלף:

לקצפה. מל׳ קצף ור״ל למארה:

חשף חשפה. קלף קליפת׳ והוא מל׳ מחשף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז) שהוא ענין גלוי כי בהקלף קליפות העץ נעשה מגולה:

הלבינו. מל׳ לבן:

שריגיה. ענביה כמו ובגפן ג׳ שריגים (שם מ):

שם גפני לשמה, שהשחית את הגפן ואת התאנה על ידי שחשף חשפה את הקליפה מן העץ.

והשליך את קליפת העצים, עד ששריגיה הלבינו ועי"כ נשחתו העצים: