שֻׁדַּ֣ד שָׂדֶ֔ה אָבְלָ֖ה אֲדָמָ֑ה כִּ֚י שֻׁדַּ֣ד דָּגָ֔ן הוֹבִ֥ישׁ תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלַ֥ל יִצְהָֽר׃

אִיתְבְּזִיזוּ חַקְלַיָא חֲרוּבַת אַרְעָא אֲרֵי סַף עִבּוּרָא יְבִישׁוּ גוּפְנַיָא נְתַרוּ זֵיתַיָא:

אבלה אדמה - הטעם אבלו יושביה.

שדד שדה. נעשק השדה כי הארבה עשק תבואתה:

הוביש. נתייבש היין ר״ל לא ימצא עוד יין:

שדד. ענין עושק:

אבלה. ענין השחתה כמו אבל תירוש (ישעי׳ כד):

הוביש. מל׳ יבשות:

תירוש. יין:

אמלל. ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהילים ו׳:ג׳):

יצהר. שמן:

שדד, מפרש נגד הכרת מנחה כי שדד שדה שהם שדי תבואה ששם גדל חטים למנחות. ונגד הכרת נסך מפרש כי אבלה אדמה שעליה היה גדל הגפן לנסכים. ומפרש נגד שודד שדה, כי שודד דגן שהוא גדל בשדה, ונגד אבלה אדמה מפרש כי הוביש תירוש אומלל יצהר שהוא היין והשמן לנסכים. וחוזר ומפרש -