מַבְלִ֥יגִיתִ֖י עֲלֵ֣י יָג֑וֹן עָלַ֖י לִבִּ֥י דַוָּֽי׃

עַל דַהֲווֹ מַלְעִיגִין לְקָבַל נְבִיַיָא דְמִתְנַבָּן לְהוֹן דַוָנָא וְתֵינַחְתָּא אַיְתִי עֲלֵיהוֹן מִן קֳדָם חוֹבֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן אֲמַר נְבִיַיָא לִבִּי דַוָי:

מבליגיתי. ר״ל אם אמרתי אתחזק על היגון לבל אתמיד בה אבל לא אוכל כי עלי לבי דוי:

מבליגיתי. ענין התחזקות כמו ואבליגה מעט (איוב י):

דוי. מל׳ מדוה וחולי:

מבליגיתי, (דברי העם), עתה אני רואה שמה שהתחזקתי עלי היגון, והייתי חושב שיש תקוה, זה בא מצד כי עלי לבי דוי, שאני דומה כחולה שהמדוה נוגע עד לבו, שאז אינו מרגיש בחליו כלל, וזה עצמו שאינו מרגיש בחליו הוא סימן שאבדו הרגשותיו ונגע החולי עד הנפש: