קַוֵּ֥ה לְשָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין ט֑וֹב לְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖ה וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃

סַבַּרְנָא לִשְׁלָם וְלֵית טַב וּלְעִדַן סְלִיחוּת חוֹבִין וְהָא פּוּרְעֲנוּת חֶטְאִין:

קוה לשלום. הם יקוו לשלום ולא יהיה טוב כי לא יבוא השלום:

לעת מרפה. יקוו לעת מרפא והנה בא בעתה ורעד:

מרפה. מל׳ רפואה ועם היא בה״א:

בעתה. מל׳ בעתה וחרדה:

קוה לשלום, (דברי העם),הלא ראוי לקוות לשלום, ומדוע אין טוב?,(תשובת הנביא),מפני שהיה ראוי לקוות לעת מרפא, שהחולים בחולי הנפש יעסקו ברפואה ובתשובה, והנה בעתה כי עודם מחזיקים ברעתם: