יִרְמְיָהוּ ח׳ · י״ד

עַל מָה אֲנַחְנָא יָתְבוּן אִתְכְּנָשׁוּ וְנֵיעוֹל לְקִרְוִין כְּרִיכָן וְנִשְׁתּוֹק תַּמָן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָנָא אַיְתִי עֲלָנָא תְּבַר וְאַבְהֲתָנָא וְאַשְׁקָנָא כָּס דִלְוָט בִּישׁ כְּרֵישֵׁי חֵיוָן אֲרֵי חַבְנָא קֳדָם יְיָ:

על מה וכו׳. כשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות על מה אנחנו יושבים בשדות להיות נמסרים ביד האויב הבא:

ונדמה שם. כאומר אבל קרוב הדבר שגם בערי המבצר נהיה נכרתים ואבודים כי ה׳ הכרית אותנו ואין עצה נגד גזרת המקום:

וישקנו. הוא השקה אותנו מים הנסחטים מעשב מר ר״ל המקום הכין לנו פורעניות ולא על חנם כי באמת חטאנו לה׳ ובגמול הוא:

ונדמה, הדמנו. ענין כריתה כמו אל תדמו בעונה (לקמן לא):

ראש. שם עשב מר וכן שורש פורה ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז):

על מה, (דברי העם),הנאספים אומרים על מה אנחנו יושבים ואין אנו מכינים עצה וגבורה למלחמה? האספו ונבא אל ערי המבצר להלחם משם עם האויב, (תשובת הנביא), ונדמה שם, אבל שם בערי המבצר נשתוק ולא נעשה מאומה, כי ה' אלהינו הדמנו, מדמה אותם שם לאבלים היושבים ודוממים, ותחת שדרך להשקות את האבלים כוס תנחומים השקנו מי ראש, וזה יען שחטאנו לה':