קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה ק֖וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַֽצׇּהֳרָ֑יִם א֥וֹי לָ֙נוּ֙ כִּֽי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃

זַמִינוּ עֲלָהּ עָבְדֵי קְרָבָא קוּמוּ וְנִסַק בְּטִיהֲרָא וַי לָנָא אֲרֵי פְנָא יוֹמָא אֲרֵי נְגָדוּ טוּלֵי רַמְשָׁא:

קדשו. יזרזו אלו לאלו ויאמרו הזמינו עליה מלחמה קומו וגעלה עליה בצהרים והיא העת המוכן ביותר למלחמה:

אוי לנו כי פנה היום. וכאשר לא יכבשו העיר ביומו ועל כי יהיה רב חפצם לשחת העיר יתאוננו לומר אוי כי פנה היום ועדיין לא לכדנו העיר:

כי ינטו צללי ערב. הצל של ערב נטה כי כאשר קרבה השמש לבית מערבו לשקוע ינטו הצללים למרחוק ויתארכו ביותר והוא כפל ענין במ״ש:

קדשו. ענין הזמנה כמו הקדיש קרואיו (צפניה א):

קומו. הוא ענין זרוז:

בצהרים. הוא חצי היום:

פנה. ענין סבוב:

צללי. מלשון צל: