בַּת־עַמִּ֤י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר אֵ֤בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ׃

כְּנִשְׁתָּא דְעַמִי אֱסָרוּ סַקִין וְחָפוּ רֵישְׁכוֹן בְּקִטְמָא אֵבֶל כְּיָחִיד עֲבִידוּ לְכוֹן מִסְפֵּיד בִּמְרַר אֲרֵי בִּתְּכֵּיף יֵיתוּן בְּזוֹזִין עֲלָנָא:

והתפלשי באפר. התגלגלי באפר ועשי לך אבל כעל בן יחיד ומספד מר:

השודד. זה בבל:

בת עמי. עדת עמי:

חגרי. מלשון חגורה ואזור:

שק. יריעה עבה:

והתפלשי. התגלגלי וכן בעפר התפלשי (מיכה א):

תמרורים. מל׳ מרירות:

השודד. העושק: