וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

וְיִסְתַּחֲרוּן בָּתֵּיהוֹן לְאוֹחֲרָנִין חַקְלָן וּנְשִׁין כַּחֲדָא אֲרֵי אָרֵים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עַל יַתְבֵי אַרְעָא אֲמַר יְיָ:

ונסבו. יצאו מאתם ויסובב לאחרים:

יחדו. בפעם אחת:

אטה את ידי וכו׳. להכות אותם בה והוא ענין מליצי:

ונסבו, לא יהיה כמו בעת אחר שאם א' מן המשפחה נשבה בשבי ב"ד מעמידים גבאי על שכר הבתים ואת השדות יתנו לקרובים לאכול פירותיהם (ח"מ סי' רפ"ה) כי בתיהם יסבו לאחרים וגם השדות, ואף הנשים ג"כ לא תעגנה על בעליהם, כי אטה את ידי על יושבי הארץ וכולם יפלו בפעם אחת עד שלא ימצא להם יורש עצר: