יִרְמְיָהוּ ו׳ · א׳

העזו בני בנימן. ללכת לעריכם לשמור מבצריכם:

גְלוֹ בְּנֵי בִּנְיָמִן מִגוֹ יְרוּשְׁלֵם אֲרֵי קַל צְוָחַת קַרְנָא אִשְׁתְּמָעַת בְּאַרְעָא וְעַל בֵּית בִּקְעַת כַּרְמַיָא זְקוּפוּ עַמְמַיָא סִמְוָתָא אֲרֵי בִישְׁתָא אִסְתְּכִיאַת מִצִפּוּנָא וּתְבִירָא רַבָּא:

העיזו. אתם בני בנימין האספו ללכת מקרב ירושלים כי האויב יכבשה ויהרוג עמה:

ובתקוע. בעיר תקוע תקעו שופר להזהיר את העם להיות נכונים למלחמה (ולפי ששם עיר תקוע אמר תקעו שופר לשון נופל על לשון):

ועל בית הכרם. דרך לבנות בית גבוה ומגדל בכרם אחד לשמור בו כל הכרמים אשר סביבותיו:

שאו משאת. הרימו להבת אש להיות נראה למרחוק להזהיר את העם (וגם שאו משאת הוא לשון נופל על לשון):

נשקפה. נראתה לבא מבבל העומדת בצפון:

ושבר גדול. הרעה ההיא תהיה שבר גדול:

העיזו. ענין אסיפה כמו העוזו אל תעמודו (לעיל ד):

ובתקוע. שם מקום כמ״ש וישלח יואב תקועה (ש״ב יד):

שאו. הרימו:

משאת. ענינו להבת אש וכן וישאם דוד (ש״ב ה):

נשקפה. ענין הבטה וראיה כמו וישקף אבימלך (בראשית כו):

העיזו אתם בני בנימין התאספו מקרב ירושלים, כי בני בנימין לא היו מבני העיר ורצו לחסות שם בירושלים, אומר כי יתרחקו משם, וגם בתקוע שהוא בחלק אשר, תקעו שופר ועל בית הכרם שם מקום שאו משאת נס ודגל לסימן שיברחו, כי הרעה כבר נשקפה מצפון שהכל רואים אותה כי באה ומתקרבת: