הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה ׀ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא אֶת־שְׂרָיָ֣ה בֶן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ בְּלֶכְתּ֞וֹ אֶת־צִדְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת הָרְבִעִ֖ית לְמׇלְכ֑וֹ וּשְׂרָיָ֖ה שַׂ֥ר מְנוּחָֽה׃

פִּתְגָמָא דִי פַקֵיד יִרְמְיָה נְבִיָא יַת שְׂרָיָה בַר נֵרִיָה בַר מַחְסֵיָה כַּד אָזֵל בִּשְׁלִיחוּת צִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְבָבֶל בְּשַׁתָּא רְבִיעֲתָא לְמַמְלְכֵיהּ וּשְׂרָיָה רַב תּוּקְרַבְתָּא:

את צדקיהו. עם צדקיהו:

שר מנוחה. רצה לומר שעמד עם המלך בעת מנוחתו לדבר עמו מסתרות לבו: