וּפָקַדְתִּ֨י עַל־בֵּ֜ל בְּבָבֶ֗ל וְהֹצֵאתִ֤י אֶת־בִּלְעוֹ֙ מִפִּ֔יו וְלֹא־יִנְהֲר֥וּ אֵלָ֛יו ע֖וֹד גּוֹיִ֑ם גַּם־חוֹמַ֥ת בָּבֶ֖ל נָפָֽלָה׃

וְאַסְעַר עַל דְפָלְחִין לְבַל בְּבָּבֶל וְאַבֵּיז יַת נִכְסוֹהִי מִנֵיהּ וְלָא יִשְׁתַּמְעוּן לֵיהּ עוֹד עַמְמַיָא אַף שׁוּרִי בָּבֶל יִתְרְמוּן:

ופקדתי. אשגיח להביא פורעניות על פסל בל העומד בבבל כי האויב ישבר אותו וישא את זהבו:

את בלעו. את העושר שבלע אוציא מפיו ר״ל כל העושר שאסף לעובדיו אוציא מהם (ואמר לפי מחשבת בבל שחשבו שפסלו הוא הנותן להם כל העושר אשר לא כן הוא כי הוא הבל ואין בו ממש):

ולא ינהרו. עוד לא ימשכו העמים ללכת אליו לעבדו כי כולם יראו שאין בו ממש:

גם חומת וכו׳. כ״א מהחומות תפול ולא יתחזקו במעוז העיר:

ופקדתי. ענין השגחת הבאת הרעה:

בל. כן שם גלולים של בבל:

בלעו. מלשון בליעה:

ינהרו. ענין משיכה כנהר המושך וכן ונהרו אל טוב ה׳ (לעיל ל״א):