יִרְמְיָהוּ נ״א · ל״ט

אַיְתָא עֲלֵיהוֹן עָקָא וִיהוֹן דָמָן לְרַוְיָא בְּדִיל דְלָא יְהוֹן תַּקִיפִין וִימוּתוּן מוֹתָא תִנְיָינָא וְלָא יֵחוּן לְעַלְמָא דְאָתֵי אֲמַר יְיָ:

בחומם. על בלשאצר אמר הנה אסבב שיעשו משתיהם בזמן החום כדי שבסבת החום ישתו הרבה וישתכרו כי על כי ישמחו בעת המשתה ירבו לשתות יין:

וישנו. בעבור השכרות ישנו עד עולם ולא יקיצו עוד כי בעת השינה נהרג בלשאצר ואמר בדרך מליצה כאלו נרדם מן היין:

בחומם. מלשון חמימות:

אשית. אשים:

משתיהם. היא סעודה של שמחה וכן עשה משתה (אסתר א׳):

והשכרתים. מל׳ שכרות:

יעלזו. ענין שמחה:

וישנו. מל׳ שינה:

יקיצו. ענין הערה מן השינה:

בְּחֻמָּס, ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר: