בְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַעֲלֹ֔זוּ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃

אַיְתָא עֲלֵיהוֹן עָקָא וִיהוֹן דָמָן לְרַוְיָא בְּדִיל דְלָא יְהוֹן תַּקִיפִין וִימוּתוּן מוֹתָא תִנְיָינָא וְלָא יֵחוּן לְעַלְמָא דְאָתֵי אֲמַר יְיָ:

בחומם. על בלשאצר אמר הנה אסבב שיעשו משתיהם בזמן החום כדי שבסבת החום ישתו הרבה וישתכרו כי על כי ישמחו בעת המשתה ירבו לשתות יין:

וישנו. בעבור השכרות ישנו עד עולם ולא יקיצו עוד כי בעת השינה נהרג בלשאצר ואמר בדרך מליצה כאלו נרדם מן היין:

בחומם. מלשון חמימות:

אשית. אשים:

משתיהם. היא סעודה של שמחה וכן עשה משתה (אסתר א׳):

והשכרתים. מל׳ שכרות:

יעלזו. ענין שמחה:

וישנו. מל׳ שינה:

יקיצו. ענין הערה מן השינה:

בְּחֻמָּס, ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר: